אהוד בנאי, בן 66, נשוי, מתגורר ברמת–גן. מוזיקאי. יופיע בעיר דוד במסגרת פסטיבל תהילים (6.6) ובבארבי תל–אביב (20.6).
זיכרון ילדות תרבותי. הייתי בן עשר כשצפיתי בהצגה "רביזור" של הסופר והמחזאי הרוסי גוגול, בגרסה מוזיקלית של תיאטרון העונות, עם פזמונים מקסימים בניחוח רוסי. כשיוסי בנאי בתפקיד הרביזור המדומה עלה לבמה, עבר רחש התרגשות בקהל, ואז הבנתי שדוד יוסי זה משהו מיוחד.
יוצר שאתה אוהב במיוחד. הסופר אהרן אפלפלד. בגלל מסע החיים האינסופי שלו, ובגלל הכתיבה התמציתית והמוזיקלית שמשאירה מרחב דממה גדול בין המילים.
דמות שמעניקה לך השראה. האדמו"ר מפיאסצנה, שהחזיק קהילה קטנה בגיהינום של גטו ורשה. אל ספרו "אש קודש", אני חוזר שוב ושוב. אמונה גדולה במצב בלתי אפשרי. הבנה עמוקה בנפש האדם ובכוח הדמיון והמחשבה.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? הייתי שמח לשבת עם לאונרד כהן. על קפה, בירה או מרק קרפלך. לא חייבים לשוחח, אפשר שכל אחד יהיה שקוע בשתיקתו היהודית־זן־בודהיסטית, ורק מדי פעם נשמיע איזו אנחה.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? הייתי מתחלף עם המוזיקאי הבריטי מייקל צ'פמן, רק כדי להבין איך הוא פורט כל כך נפלא על גיטרה, ומופיע בגיל 78 עם אש באצבעות.
ספר שקראת פעמיים. ספר האגסים הצהובים, קטעי פרוזה והגות עם שירים צלולים ספוגים בקסם החלומי של פנחס שדה. לשוב אליו זה כמו לחזור ולשוטט בגן ירוק לעד. וגם את ספר ההקדמות של רבי יהודה לייב אשלג זצ"ל. אני עדיין ממתין ליד השער אל החדר הפנימי, מחכה שאולי ייפתח.
מי מצחיק אותך? הגשש החיוור. הייתי פועל במה שלהם שנתיים, ולמדתי מהם איך מכבדים כל קהל וכל במה, מקריית־שמונה עד דימונה.
עם מה אתה נרדם? אני נרדם בלי כלום, בכל זמן, בכל מצב. אוהב לישון בנסיעה, בעיקר אחרי הופעה, במושב האחורי של רכב ההסעות שלנו.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. סלט ירוק טרי ועסיסי עם הרבה כוסברה תמיד יפתח לי צ'אקרה סתומה, ויעורר את בלוטות הזיכרון לריחות המטבח של ההורים בגבעתיים וסבתא בירושלים.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? פשוט: משפחה.
