רחל ירון
פעם ביום
כשראיתי את העטיפה של האלבום הזה, עוד לפני ששמעתי שיר אחד, נבנתה לה תמונה מאוד מסוימת של רחל ירון במוחי. משהו בתמונת העטיפה בשילוב עם השם גרם לי לצפות לאלבום מהזן שהולכים איתו בצעידה רגועה על הים. בפועל זה אחד האלבומים הסוערים ביותר שיצא לי לשמוע במוזיקה הישראלית, אבל במובן הכי טוב של המילה הזו. רוקנרול נהדר, ריפים נהדרים של גיטרות, מקצבים מעולים, והכול עטוף בהפקה שמנענעת את הנפש ואת הגוף. הקול של רחל הוא אחד הדברים הכי מדויקים ונעימים שיצא לי להיתקל בהם בשנים האחרונות, לצד טקסטים עמוקים שקשה להאמין שמישהי כל כך צעירה כתבה. אני מהמר שעם קצת חשיפה והזדמנות, היא יכולה להגיע למקומות שאמניות כמו תמר אייזנמן או דניאלה ספקטור הגיעו אליהם.
אילן דמרי
כמה מודעות
דמרי הוא בעל אחד הקולות היותר יפים ורכים בפופ וברוק הישראלי. הסולן של להקת "המדרגות", מביא אלבום סולו ראשון ומאוד אישי. גם כאן התנועה שלו בין מזרח למערב מורגשת מאוד, כך שאין לאוהבי הלהקה מה לחשוש בפן הזה. בשונה מהמדרגות, שעיקר העיסוק הטקסטואלי אצלם נע סביב הפיוטים וסביב הרובד האמוני הכללי יותר, דמרי של אלבום הסולו פותח דלת אל תוככי הבית הפרטי שלו. הוא נותן לנו אפשרות להביט בחיי היומיום שלו, ולא מהסס גם לשאול שאלות ולהודות בקשיים שמגיעים עם הבחירות שהוא עשה. אלה החומרים שמהם עשויים אלבומים שזוכרים אותם גם הלאה.
רוני סומק
מדרכות מפיקות חשמל
אלבום ובו 11 שירים חדים ודוקרים שרוני סומק כתב בתקופות שונות של חייו. כיאה למשורר כמותו, התקבצו לאלבום הזה שמות מעניינים מאוד שנבחרו לבצע את מלאכת השירה הלא קלה הזו – ברי סחרוף, שאנן סטריט, עוזי רמירז, אבטה בריהון, אלון אולארצ'יק, קוסטה קפלן הצעיר (עם הביצוע הטוב ביותר באלבום לטעמי), ואפילו המשורר שמעון אדף נותן ביצוע מעניין בווייב אקוסטי אלקטרוני.
הטקסטים כולם קיבלו לחנים של חיים רחמני, שהפיח בהם חיים חדשים. רחמני אינו שם מוכר מאוד, אך הוא חלק מההרכב "קטב מרירי", שעיקר העיסוק שלו הוא לנבור בשיריהם של משוררים ולעטוף אותם במוזיקה. האלבום הזה הוא תמהיל מוזיקלי מעניין, בלתי אפשרי לאפיון סגנוני בגלל הוורסטיליות בו, אך הוא לחלוטין מצליח למגנט את האוזן ולרצות לשמוע ולהבין לעומק כל שיר בתוכו.
ג'ימבו ג'יי
מה ראפרים רוצים
בלי שום ספק בכלל, ג'ימבו ג'יי ולהקת "ספא" זה ההרכב הכי חמוד שיצא פה בשנים האחרונות. עומר הברון וחברי הספא מצליחים לקחת את החומרים שמהם עשויה הישראליות ולדחוס אותם לתוך סוג של היפ הופ בלי ליפול לשום מלכודת של קלישאות בדרך.
עבור מי שבטעות לא עושה את הקישור, רק נציין שזהו ההרכב שהביא לעולם את “עזבנו את תל־אביב", שיר אהבה לדרום החם, ואת השיר והקליפ הגאוני "עשיתי" עם הטקסט שקיבל אינספור אינטרפטציות שונות ביוטיוב ובתוכניות כמו "ארץ נהדרת".
אבל אל תיתנו לחמידות הזאת לבלבל אתכם, ההרכב של ג'ימבו ג'יי מוכשר וחד כמו סכין משויפת היטב. בניגוד למה שמקובל לחשוב, ההרכב הזה הוא הרבה מעבר לעוד דאחקה מוזיקלית. על אף ההייפ סביב החומרים הראשונים שלהם, גם באלבום החדש הם מצליחים לעמוד ברף שהציבו לעצמם ולהמשיך לייצר את המניפסטים הכי טובים בסביבה שלנו.
