ידידיה מאיר, 42, נשוי+חמישה, גר במשכנות האומה בירושלים. בימים אלה ראה אור הספר "סולם יעקב – סיפורים קטנים על אדם גדול" על הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל, שכתב ביחד עם אשתו סיון רהב מאיר בהוצאת ידיעות ספרים.
זיכרון ילדות תרבותי. השיר "קול ברמה נשמע". אני זוכר את עצמי יושב על השטיח בסלון מול הפטיפון הישן ושומע שוב ושוב. הלחן הקסום של יוסי גרין, עם השירה של מקהלת הילדים וכל הכינורות ברקע, ובעיקר הפתיח של יגאל צליק מקריא בפאתוס את המדרש על רחל שהתחננה על בניה היוצאים לגלות, כשהשיא הוא מילות הנחמה של "די, די מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושוב מארץ אויב". זו ללא ספק הפעם הראשונה שהצטמררתי, פיזית, ממוזיקה או בכלל מיצירת אומנות.
יוצר שאתה אוהב במיוחד. קשה לבחור. יש כל כך הרבה טובים ומרגשים, ישנים וחדשים. ממרדכי בן דוד ואברהם פריד, דרך היוצרים הפחות ידועים של חסידות בעלז, וכמובן ניגוני חב"ד, וכל המוזיקה החדשה של האחים רזאל, האחים בניון, ביני לנדאו. אני יכול להגיד שיוסף קרדונר עושה לי משהו שאף אחד אחר לא עושה. יש בו משהו טהור כזה. אתה שומע אותו ומרגיש טבילה במקווה. חבל שהציבור הרחב מכיר אותו רק משיר אחד, "שיר למעלות".
דמות שמעניקה לך השראה. הוריי, הרב אליאב וזיוה מאיר. הם גידלו ומגדלים 11 ילדים בלי עין הרע. אני הבכור. רק כשאתה הופך בעצמך להורה אתה מבין מה קיבלת מההורים שלך, וקיבלתי המון. בגדול, הם בחיים לא אמרו לי מה כן לעשות ומה לא לעשות. רק רק רק דוגמה אישית. לכאורה, זה אולי סוג ההורות הכי קלה. אתה משוחרר מלתת הוראות ולאכוף אותן. אבל היום כהורה אני מבין כמה זה לא פשוט, לבנות את כל עולמם של ילדיך רק על דוגמה אישית. לא כל אחד יכול להרשות את זה לעצמו.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? עם אשתי, כמובן. אבל אין סיכוי, היא נורא עסוקה.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. כל מה שמוכרים ב"ילו" וביתר חנויות הנוחות הארורות האלה שהורסות לי כל דיאטה. אני נוסע בשעת לילה מאוחרת, וכדי לשמור על ערנות בנסיעה נכנס לתחנת דלק, רק בשביל קפה חזק. אבל המפגש הלילי עם מגנום חוף השנהב, קליק כריות, והחמור מכל, המאכל הכאילו דיאטטי, פריכיות אורז עם שוקולד חלב מעולה – נגמר יותר מידי פעמים בתבוסה שלי.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? אין שם מיוחד, פשוט "משפחת מאיר", אבל חלק גדול מהמשפחה לא בקבוצה, הם עם טלפונים כשרים מאוד.
עם מה אתה נרדם? עם הדף היומי. בימים אלה מסכת חולין. ושיהיה ברור, לא באתי עכשיו לשחק אותה כזה מתמיד. בדיוק להיפך: אם הייתי מתמיד, לא הייתי פותח כמה דקות לפני השינה שוטנשטיין ומנסה לגמור מהר את הדף של היום, מה שאחרים עושים בשיעור מסודר. הייתי אומר שמכל המרחב של "ושנתתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך, בלכתך בדרך, בשוכבך, ובקומך" אני לצערי מקיים בעיקר את "בשוכבך"… חלק מהפיגור שצברתי בדף היומי (כרגע עשרה דפים) הוא בגלל העבודה האינטנסיבית בחודשים האחרונים על הספר החדש שלנו, "סולם יעקב".
מי מצחיק אותך? בני גנץ.
