אדם מקיי היה במאי קומי מובהק, עד שב־2015 כתב וביים את "מכונת הכסף", על המשבר הכלכלי העולמי של 2008. מקיי לקח נושא מורכב בעל חשיבות חברתית והנגיש אותו לצופים באופן קליל, אינפורמטיבי ואינטליגנטי. כעת הוא מנסה לשחזר את ההצלחה עם טיפול דומה בעולם הפוליטיקה בסרטו החדש "סגן הנשיא", סאטירה נשכנית המנסה בתורה להנגיש לצופה את העולם הציני של מסדרונות וושינגטון.
זהו סיפורו של דיק צ'ייני (כריסטיאן בייל), סגן הנשיא בממשלו של ג'ורג' וו. בוש (סאם רוקוול). צ'ייני ניצל את חוסר ניסיונו הפוליטי של הבוס כדי לתמרן לעצמו עמדה כמקבל ההחלטות המרכזי בכל נושאי החוץ והביטחון בממשל, והקנה עוצמה חסרת תקדים לתפקיד הסגן. הסרט עוקב אחר צבירת כוחו בתמיכתה של אשתו הנאמנה (איימי אדמס), ובהדרכתו המנוסה של דונלד רמספלד (סטיב קארל), ומתמקד בסוגיית המלחמה בעיראק בעקבות אירועי ה־11 בספטמבר.
"מכונת הכסף" היה מעולה. אבל למרות שמקיי ממחזר כאן בדיוק את אותו הסגנון, על שלל טכניקות הגשת המידע, תרגילי העריכה, הציניות הזרועה בכל פריים ו־וייב ה"בואו נראה איך אמריקה שוב חרבשה את כל העולם אבל נעשה את זה בקטע גרובי ומגניב" – הפעם זה עובד הרבה פחות טוב. מדוע? שתי סיבות מרכזיות: ראשית, הצופה הממוצע מבין ומעורב בפוליטיקה הרבה יותר מאשר בכלכלה. רובנו לא באמת יודעים מה קורה עם הפנסיה שלנו אבל מצטטים מתוך שינה את דברי הלהג של כל פוליטיקאי זוטר. מכונת הכסף ניצל את בורותנו כדי לתת לנו אגרוף ישר בבטן הרכה. אבל ביחס לפוליטיקה אנחנו ציניים לגמרי. עד כדי כך ציניים, שגם נוכח תוכנית זדונית של אדם אחד המצליח לייצר מלחמה חסרת בסיס בשירות האינטרסים שלו, קשה שלא לנחור מול המסך בשעמום. "כן, אנחנו יודעים. מה עוד?"
הסיבה השנייה היא שבעוד מכונת הכסף עסק בנושא חד־ערכי שאיחד מול העוול את כל שכבות האוכלוסייה, הפוליטיקה מקטבת. היה קל לגייס אותנו לשפוט את ההתנהלות חסרת האחריות של הבנקים שהובילה למפלה, אבל כדי לעסוק בפוליטיקה באופן שיתקבל ברצינות, חשוב לאזן את הדיון עם מגוון דעות. אלא שכאן, כל הרפובליקנים פשוט מרושעים או טיפשים, והזלזול של מקיי כלפיהם כה גדול שאפילו סדרת התקפי הלב וניתוח ההשתלה שעבר צ'ייני במהלך השנים מנוצלים להוספת ציניות ואירוניה.
מקיי, אגב, מודע למגמתיות של סרטו, ובטיימינג מושלם בסצנת פוסט כותרות – בדיוק כשתמצאו את עצמכם מנתחים את הסרט – מנסה לנטרל את הבעיה בהומור האופייני לו. זה חמוד ומשעשע, אבל גם לגמרי מעט מדי ומאוחר מדי. בסופו של דבר, "סגן הנשיא" מצליח לספק חוויה סבירה בעיקר בזכות משחקם האדיר של כל הנוגעים בדבר, ובמיוחד בייל, הזיקית האנושית. אבל כיצירה המבקשת להיות משמעותית, ביקורתית ופוערת עיניים – הוא לא יותר ממכה קלה בכנף.
סגן הנשיא ארה"ב 2018, במאי: אדם מקיי 132 ד'
