"אני יהודי כי אני אוהב את מרק הקניידלך של המשפחה שלי", כותב אלן גינזברג בפתח שירו "יידישע קופף" (תרגום: רועי צ'יקי ארד), וממשיך: "אני יהודי כי אבות אמהות דודים סבתות אמרו 'יהודי' עוד בוויטבסק וקמניץ-פודולסקי דרך לבוב". כך נפתח הקובץ "מחווה לאלן גינזברג", גיליון מיוחד של כתב העת לספרות קצרה "ננופואטיקה", שמוקדש כולו לגינזברג, הבולט שבמשוררי דור הביט ומחשובי המשוררים האמריקנים במאה העשרים. גינזברג, שלאחרונה מלאו עשרים שנים למותו, היה מצוי בדיאלוג עם זהותו היהודית, ובכתביו חזר מעת לעת למצוא במקורות היהודיים השראה – באופן הבולט ביותר, ב"קדיש", הפואמה הארוכה שכתב לזכר אמו, נעמי, והפכה לאחד הטקסטים הספרותיים החשובים ביותר בספרות האמריקנית.
למרות זאת – ולמרות ביקורו המסקרן בישראל בשנות השישים, אז, כפי שמספר עמיחי חסון ברשימתו המעניינת בקובץ, פגש המשורר האמריקני את חוקר הקבלה גרשם שלום – מבחר מיצירתו של גינזברג אמנם תורגם לעברית, אך מדובר בתרגומים חלקיים: גוף היצירה השלם שלו עדיין לא הופיע בלבוש עברי. גיליון המחווה הזה ממלא במשהו את החסר, ומציג תרגומים לשירים של גינזברג, מהם שירים שלא תורגמו עד כה לעברית, כמו גם תרגומים לחלומות שכתב גינזברג; לצד היצירות של גינזברג עצמו, מופיעים שירים ורשימות המתכתבים עם יצירתו, וכן רישומים שמלווים את הגיליון.
שיר אחד של גינזבורג הצית את דמיונם של מספר רב של כותבים בקובץ הזה – "סופרמרקט בקליפורניה", שיר שכתב גינזברג ב-1955, ובו הוא פונה לדמות מכוננת אחרת בספרות האמריקנית – המשורר וולט ויטמן, שחי מאה שנים לפני גינזברג, וכן למשורר פדריקו גרסיה לורקה – ומנהל דיאלוג עם שניהם בין מדפי הסופרמרקט ואורות הניאון.
לצד העובדה שבבחירה לפנות לוויטמן למעשה ממקם גינזברג את עצמו – כשהוא עוד לא בן שלושים – כחוליה בשושלת ספרותית אמריקנית מכובדת למדי, הרי שהשיר הזה, מאמצע שנות החמישים, הוא רגע חשוב בשירה המודרנית, וזאת משום שהוא הופך את הסופרמרקט לנקודת התייחסות לגיטימית בשירה. אמנם במרוצת המאה ה-19 סופרים ומשוררים, בעיקר באירופה, כבר מתחילים לפנות לתיאור את חיי העיר המודרנית, אך הסופרמרקט של גינזברג – ההמצאה המערבית והקפיטליסטית המובהקת הזו – היה צעד נוסף, רדיקלי, במפגש שבין השירה לבין החיים המודרניים: חוויית הקנייה בסופרמרקט, על המעדנים הקפואים שבו, המעקב החשדני של המאבטח ומבטה של הקופאית, הם השדה הלגיטימי החדש לכתוב בו שיר.
לא פחות מחמישה משוררים ומשוררות כותבים בקובץ הזה, בהשראת "סופרמרקט בקליפורניה", את הגרסה הישראלית העברית שלהם – וכאן מיתרגם השיר הגינזברגי ל"היפרשוק" או לסניף של רמי לוי. "ביום חול חגיגי הוזמנתי במפתיע לרעות איתך בשדה הרמי לוי", כותבת חלי טל שלם, ואפשר רק לשער שאיש העסקים הירושלמי מעולם לא חלם שיהפוך להיות גיבור ספרותי. אך מה שמעניין יותר הוא שהגרסאות הישראליות של השיר של גינזברג מתקדמות אל מעבר לאותה הכרעה רדיקלית של המשורר-האב, למקם את השירה בתוך הסופרמרקט: בגרסאות המקומיות יש דגש רב יותר על ההקשר הכלכלי-חברתי של חוויית הקנייה בסופרמרקט – המבצעים, הירקות הזולים, הפיכתו של מייסד רשתות המרכולים למעין אל (בשירו של עמיחי חסון, "רמי לוי בתלפיות"). החירות שנתן גינזברג לגעת מגע פואטי במקדש הקפיטליסטי המשיכה אם כן למחוזות אחרים, מקומיים מאוד, ומרתקים לא פחות.
מחווה לאלן גינזברג, גיליון מיוחד של "ננופואטיקה", כתב עת לספרות קצרה, עורכים: עמיחי חסון וגלעד מאירי, הוצאת מקום לשירה
