שְׁעוֹן הַקִּיר סוֹפֵר אָחוֹרָה. בְּלַיְלָה זֶה אֵין לְאַחֵר. בְּלַיְלָה זֶה שֶׁל אֶמְצַע חֹרֶף יֶשְׁנוֹ נָסִיךְ וְהוּא בּוֹחֵר

אָנוּ רוֹאִים בְּלֵב נוֹהֵר וְנִמְלָאִים בְּפַחַד וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ מַפְלִיאִים לִפְעוֹת. שִׁפְעַת הַפָּז הוֹלֶכֶת בָּנוּ פַּחַז וְנֵס זְרִימַת הַמַּיִם – זַלְעָפוֹת

מַצַּב חֵרוּם: נִמְצָא מְקוֹר אֵנֶרְגְּיָה יְרֻקָּה. לַפָּנִיקֵרִים חֹשֶׁךְ, קֹר וְסוֹלְלָה פְּרוּקָה

הִמְצֵאתִי מִצְווֹת וְהוֹסַפְתִּי שָׂפָה, בָּרָאתִי מִלּוֹת־גּוּף, צִיַּרְתִּי שָׂפָם, הָזִיתִי נִכּוּס תַּרְבּוּתִי וְגַם הֵייט סְפִּיץ' וּשְׁלַל אוֹתִיּוֹת אַחְרֵי ל' שֶׁל לֶסְבִּית, ...

יֵשׁ תּוֹלַעַת שֶׁרוֹצֶצֶת אֶת הַתּוּת שֶׁכְּבָר כָּתוּת, יֵשׁ בִּפְנִים יָד שֶׁרוֹחֶצֶת יָד רוֹחֶצֶת אֶת הַתּוּת

אִם לָאָדָם יֵשׁ רֹאשׁ עַל צַוָּאר הוּא מֵבִין שֶׁאֵין זֶה אוֹתוֹ דָּבָר לִדְרֹשׁ שֻׁתָּפוּת – וְלִדְרֹשׁ מֵאָדָם לְהָסִיר אֶת הָרֹאשׁ

כְּאִלּוּ כָּל שׁוּלַיִם שְׁאוֹל וְכָל אֵם דֶּרֶךְ הִיא שְׁלוּלִית וְכָל פָּנָס הוּא אַפְלוּלִית וְהַשָּׁמַיִם אַלְכּוֹהוֹל וְהַשְּׁתִיָּה-כַּדָּת כְּלָלִית

הֵם-הֵם סָרְקוּ בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת בַּרְזֶל עַד מָצְאוּ רְבָב כְּשָׁלָל רַב, וּבְשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים לְכָדוּהוּ וַיַּחַל. סָגְרוּ עָלָיו יְהוּדָה וְדָן אֲשֶׁר ...

נַצְבִּיעַ שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב בְּהַפְצָצַת שָׁטִיחַ. נַצְבִּיעַ לְאוֹתוֹ דָּבָר וְאֶת הָרֹאשׁ נָטִיחַ בְּסֶלַע קִיּוּמִי אַכְזָר שֶׁל הַצְבָּעָה קְבוּעָה וּבְאָבִיב רַב־עוֹנָתִי ...

בָּלוֹן וּפִצּוּץ וּבָלוֹן וּפִצּוּץ. בָּהָאא' לֹא הִקְשִׁיב כְּשֶׁאָמַר לוֹ חָמָאסְנִיק תַּרְגִּיעַ. הוּא שָׁם קָצוּץ