בשדה הקרב, גם הצרכים הקיומיים ביותר כמו אוכל והיגיינה משתבשים לגמרי

"תכתוב על מה שהמלחמה עשתה לפרידמן", אומר לי סלים, הסמ"פ, "על איך שמלחמה מחשלת אנשים". וזה נכון, המלחמה עשתה לו ...

בסוף גם אני נפלתי לוואסח של המדים הטקטיים. ואולי זה דווקא לא נורא

המתנה לפרק זמן בלתי ידוע היא קשה יותר מהמתנה של פרק זמן מוגדר. המתנה בתנאים פיזיים בלתי נוחים נחווית כממושכת ...

במשך דקות ארוכות של חרדה לא ידענו אם חלילה פגזים שלנו פגעו בחיילים שלנו

הזמנה שקיבלתי מקצין להתחיל לקלל גרמה לי להבין מה עומד מאחורי הדיבור האלים הזה

ממש כמו במלחמה, חנוכה מוכיח שכדי להדליק אור צריך בית אבל לא חייבים ארבעה קירות וגג

עיקר המאמץ שלי, זה ששואב ממני הכי הרבה כוחות, הוא המאמץ לתת אמון. בכולם

כמו שחייה, או רכיבה באופניים, הזהות הצבאית מוטבעת בנו כזיכרון חושי

יוסי ידע לחבר את כולנו לשמיים. איך נמשיך בלעדיו?