כמו עם כתבי שייקספיר, קיום הלכה הוא פעולה של תרגום טקסטים עתיקים למציאות חדשה לגמרי

הבעיה העמוקה של החתירה להסכמה היא הפחד מהמחלוקת

חופש הבחירה ושוויון ההזדמנויות הם אשליה שברירית, כזו שהולכת ומתמוססת ככל שמתבגרים

ישבנו על הספה בסלון, יודעים שאלו הרגעים האחרונים של שלושתנו לבד, ביחד

מילים כמו "דיכאון" או "טראומה" הן לא תירוצים של חלשי אופי שמוותרים לעצמם מהר מדי

החטא מכניס אותנו למצוקה, הוא גורם לנו לייצר איזו זהות חלופית שתצדיק אותו או לטעון שלא מדובר בחטא מלכתחילה

הרבה מאוד רוע וגסות נמנעים מאיתנו בעזרת החסימה, אבל יתכן כי משהו אחר מתפספס בדרך הזאת

כשהרב יוסף צבי רימון הזמין אותו ללמוד איך להכין קיגל, משהו בחומת ההפרדה בין תורה ואוכל נסדק אצל הרב אברהם ...

מתברר שלא רק בעיניים של דיסני השאלה מה עושה אותי שמח היא שאלה קריטית

כל החוזרים בתשובה ממעשיהם הרעים בתרבות הפופולרית הולכים לעולמם באופן טרגי