שר התורה התאחד באופן מוחלט עם נותן התורה, ומתוך כך הרגיש אחריות להושיע את בריותיו

היום החשוב באמת הוא היום שאחרי פורים, כי אנחנו לא רגילים להתמודד עם שמחה

מרבדים של פריחה מלמדים על הכוח לשמור על איפוק ועל היכולת לשנות

הערך שהוביל את הרשעים של דיסני בעבר היה אנוכיות. היום זה כבר משהו אחר לגמרי

הטור שנכתב לקורא המסור שעובר לאחרונה בין רבני הציונות הדתית ומראה להם טורים שלי בתקווה שיגזרו עליי נידוי

המאבק נגד אלימות משטרתית ואפליה הוא לא מאבק עבור יוצאי אתיופיה, אלא כזה שהם מובילים עבור כולנו

אין לנו כוח לייצר אמיתות ערכיות עצמאיות, אז אנחנו רק משנעים מטענים אידיאולוגיים ממקום למקום

בניגוד למצוות שהתחייבנו עליהן לנצח בסיני, טאבו הוא דבר שמשתנה

התרבות שלנו מנציחה את המעידה החד–פעמית והופכת אותה לחזות הכול

האם אנחנו באמת רוצים שהמדד שלנו לעוצמה יהיה כסף?