התמיכה האוקראינית בשנאת זרים, באנטישמיות ובגזענות כלפי מיעוטים, והשתתפות האוקראינים באלימות אכזרית כנגד קבוצות אתניות שונות ובעיקר יהודים, לא החלה במאות השנים האחרונות ולא הסתיימה ב־1945, כאשר השטחים המכונים אוקראינה נכבשו בידי הצבא האדום הסובייטי. כפי שהראה ההיסטוריון עומר ברטוב במחקרו על העיירה האוקראינית (כיום) בוצ'אץ, שהחליפה ידיים במהלך מאות שנים בין רוסיה, בריה"מ, פולין ואוסטריה – לאלימות זו היסטוריה בת מאות שנים. ברטוב טוען כי אוקראינה ממשיכה עד עצם הימים הללו להתכחש לעברה האלים. התעללות האוקראינים ביהודים, שהתאפיינה בין היתר ב"גופות כרותות איברים… וכרותות ראש", כלשונו, הייתה מחזה שכיח בזמן המלחמה.
גם היום, חרף בחירתו של וולודימיר זלנסקי היהודי לנשיא אוקראינה, מהווה המדינה מרכז למגמות אנטישמיות ולאומניות, בהן תמיכה באידיאולוגיות המזכירות את הנאציזם, שבאות לידי ביטוי בתרבות הפופולרית האוקראינית.
טענתו של פוטין כי מטרתו להילחם בניאו־נאצים האוקראינים, משמשת מבחינתו תירוץ לחזור ולספח את השטחים המכונים אוקראינה לרוסיה. אולם אין בתירוץ זה כדי לפטור את האוקראינים מאשמת תמיכתם רבת השנים בלאומניות, בפאן־סלאביות ובנאציזם, ובעשורים האחרונים בתרבות ניאו־נאצית שפורחת בקייב ומעבר לה.
מבין הקבוצות הלאומניות האוקראיניות, בולטת מיליציית "אזוב" (Azov) – תנועה לאומנית וניאו־נאצית, הדוגלת בעליונות לבנה. "אזוב" משמשת מקלט לקבוצות אירופיות דומות שאינן יכולות להשמיע את קולן בארצות מערב אירופה ובבריטניה, והיא בעלת קשרים הדוקים עם תנועות גזעניות לבנות בארה"ב. מאבקה של "אזוב" ברוסיה, והלאומנות היוקדת כנגד זרים, צבעונים ויהודים, כמו גם התמיכה ברעיון "מבצר אירופה" – אזורים במרכז ומערב אירופה המגינים על אירופה הלבנה מפני היודו־בולשביזם ומפני הדמוקרטיות האנגלו־סקסיות – זוכים למקום מרכזי בקרב תנועה זו, ואף בתרבות הפופולרית האוקראינית.
מיליציית "אזוב" היא תנועה בעלת שאיפות פוליטיות ותרבותיות. בתוכה ולצידה חוסות קבוצות ניאו־נאציות. חלקן מגיעות מכל רחבי אירופה (כולל רוסיה) לאירועים תרבותיים, מחנות קיץ לבני נוער, פסטיבלי רוק וסרטים בעלי מסרים לאומניים. מבין שלל המועדונים ואירועי הימין הקיצוני והניאו־נאצי המתקיימים בקייב בחסות "אזוב", יש לציין במיוחד את מועדון "הרקונקוויסטה הספרדית", על שם הכיבוש הנוצרי של ספרד במאה ה־14, שעצר את התקדמות המוסלמים לתוך אירופה. באופן לא רשמי מכונה המועדון "הרקונקוויסטה האוקראינית". בראשו עומד דניס ניקיטין, שברח מרוסיה והתמקם בקייב. מטרת המועדון להרחיב את השפעתה של אוקראינה על אירופה ולגרש ממנה את הזרים, המוסלמים והשחורים.
ההיסטוריונית וחוקרת הימין הקיצוני האירופי, סינתיה מילר־אידריס, תיארה כיצד עד 2019 קיים המועדון מאות תחרויות ספורט ואירועי תרבות. המועדון שם דגש על תחרויות כושר גופני ברוח אגודת ההתעמלות הגרמנית של "האב יאן" בראשית המאה ה־19, אשר שימשה מאוחר יותר בסיס ללאומיות הגרמנית המודרנית על היבטיה השמרניים והגזעניים. כידוע, אגודות לחינוך גופני שימשו חלק בלתי נפרד מן האתוס הנאצי.
בין יתר פעילויות המועדון, וברוח מיליציית אזוב, מתקיימים אירועים בעלי אופי צבאי לילדים בני תשע, השומעים אף הרצאות ברוח אידיאולוגיה לבנה־גזענית. פעילות זו בקייב מושכת כאמור תשומת לב בכל קבוצות הימין הקיצוני באירופה, שכולן נאבקות במדינות האם שלהם בפליטים, מבקשי מקלט, יהודים, שחורים וליברלים, המאיימים לטענתם על אופייה הלבן של היבשת.
נוסטלגיה לימי הביניים
אחד ממאפייני התרבות הפופולרית בת זמננו, בעיקר באירופה ובארה"ב, הוא נוכחותם הבולטת של סמלים נאציים. בפרפראזה על המשפט הידוע "הגרמנים רוצים אך אינם מסוגלים לכלוא את השדים שלהם במרתף, ולכן הם חייבים להוציא אותם החוצה", אפשר לומר כי האוקראינים אינם רוצים לכלוא שדים אלו במרתף, ולכן הם נמצאים בחוץ כל הזמן. "הקסם האפל", הקיטשי, של הנאציזם – מונח שטבעו חוקרים ותיקים – תופס היום מקום מרכזי בתרבות הצעירים החזותית והמוזיקלית המזרח־אירופית והאוקראינית.
סמלים הנושאים את דיוקנאות היטלר ופריטים נאציים הפכו לעסק משגשג בקייב. דגלים וחפצים אותנטיים או מזויפים מן התקופה הנאצית, ובהם דיוקנאות, תמונות, צלבי קרס, גולגלות וחרבות אס־אס הנושאים את סיסמת הארגון "כבודי הוא נאמנותי" – פופולריים בשווקי העיר. בתוך שלל האירועים המתקיימים בקייב בחסות "אזוב" ותנועות ניאו־נאציות נוספות, מתבלט אחד מפסטיבלי הרוק החשובים ביותר באירופה – "מבצר אירופה". הפסטיבל התקיים עד לאחרונה בקייב ונתן במה לעשרות להקות רוק כבד, רוק מטאלי, דת' מטאל, פאנק וניאו־פולק. כולם מעריצים במידה זו או אחרת אלמנטים בתרבויות הפשיסטיות, הניאו־נאציות והימניות־קיצוניות של ארה"ב ואירופה.
להקות מטאל אמריקניות ואירופיות בעלות מסר גזעני וניאו־נאצי כמו "השטן כחול העיניים" (ארה"ב), "התעללות" (פינלנד), "אובליד" (פולין), להקות אוקראיניות כמו kturnal Mortum, NSBM, Munruthel, Whites Load, Drudkh, Nachtigall ,Khors והלהקה בעלת השם המרתיע "טרוריזם ארי" – כולן מציגות בהופעותיהן ובשיריהן תמיכה באידיאולוגיות נאציות, פשיסטיות ושל עליונות לבנה. קירסטן דיק, מחברת המחקר "רייכסרוק", טוענת כי הסצנה הניאו־נאצית המוזיקלית באוקראינה אומנם מצומצמת מזו הקיימת ברוסיה, אך יחסית לגודלה הפיזי והדמוגרפי של המדינה, סצנה זו היא הגדולה ביותר במזרח אירופה ובין הגדולות באירופה כולה.
המוזיקה, הליריקה, הייצוגים וההצהרות של להקות אלה מבטאים סלידה מהחברה המודרנית הרציונלית ומהניכור המתלווה לה, לצד נוסטלגיה לעבר הימי־ביניימי ומשיכה ללבן, לאפל ולמוות. פגאניות סלבית, נורדית ואירופית עתיקה מתערבבות זו בזו כדי להביע הן את האמונה ב"מבצר אירופה", הכולל כאן את אוקראינה – אף שאוקראינה מעולם לא הייתה חלק מאירופה ולא הגדירה עצמה כחלק מהיבשת – והן את הסלידה מרוסיה. מחאתן הקיצונית של הלהקות טומנת בחובה אסתטיקה פשיסטית מיליטנטית לצד ביקורת על חברה "בלתי אנושית" שבבסיסה קבלת האחר והזר, שלדעת הקבוצות הניאו־נאציות השונות פוגעות בעליונות הלבנה.
להקות השייכות לז'אנר זה מבליטות אזכורים ספרותיים, מיתיים, אזוטריים והיסטוריים בעלי הקשר נורדי, פגאני, גזעי, אירופי ונאצי. לפיכך, כפי שכותבת דיק, הקשר המאחד בין להקות אלו ורבות אחרות המנגנות פאנק, מטאל, רוק, קאנטרי וניאו־פולק מוגדר באמצעות תמות אידיאולוגיות, ולא באמצעות שפה מוזיקלית משותפת.
מרד באירופה הרציונלית
להקות רבות (ומעריציהן) מכירות היטב את ההיסטוריה של התנועה הנציונל־סוציאליסטית ושל השואה. אסתטיקת הנאציזם וסמלי ומדי האס־אס, בשילוב עם התמצאות באידיאולוגיות הפגאניות, האזוטריות, והגזעניות־לאומניות שהובילו את הרייך השלישי, משמשות מקור השראה לחברי הלהקות ואוהדיהן. דגלס פירס, מנהיג אחת הלהקות המוכרות והשנויות במחלוקת בז'אנר, "מוות ביוני" הבריטית, הפופולרית ביותר בקייב, אומר: "לא משנה על איזו סצנה מדובר… המונח 'אירו־צנטריות' (Eurocentrism) מוכרח להיכלל בה".
להקות אלו ורבות אחרות, וקבוצות ניאו־נאציות, עושות שימוש בנאציזם לא משום שהן בהכרח מאמינות במסרים הפוליטיים והאידאולוגיים של ההיטלריזם (אם כי חלקן כן). היטלר אינו מהווה דמות מופת עבורן; חלקן רואים בו כישלון. אבל מרכיבים באידיאולוגיה הנאצית משמשים אמצעי להטלת ספק בהווה הליברלי ובאופיין של התרבויות האירופיות העכשוויות, המאמינות ברב־תרבותיות. הפרויקטים הניאו־נאציים משמשים ביטוי לקול שבמערב אירופה הוא סמוי, שולי ולעיתים מחתרתי, אך במזרחה, כולל באוקראינה, הוא בולט ומרכזי. קול זה יוצא נגד מה שהם מגדירים "התפוררותה של אירופה הלבנה".
מוקד המחאה המרכזי של הסצנה הניאו־נאצית המוזיקלית האוקראינית כרוך בשאלת הזהות האירופית. הסצנה האוקראינית היא ביטוי פשיסטי להתמרדות רומנטית כנגד אירופה הרציונלית, הקוסמופוליטית, הרב־תרבותית והטכנולוגית. הסתמכות על סמלים ואידיאולוגיות ניאו־נאציות בשירים ובסגנון ההופעה מאפשרת לאמנים להרגיש חלק מאליטה ניאו־נאצית ארית. דיק טוענת כי מאפיין זה קיים במוזיקת העליונות הלבנה בכל מזרח אירופה.
יש לציין כי הרשויות האוקראיניות מתנגדות לסצנה הניאו־נאצית בארצן. אך תמיכה ועידוד לא רשמיים בגזענות כלפי מיעוטים לאומיים עדיין מקובלת שם. פגיעות פיזיות ומילוליות בצוענים ובזרים, בעיקר צבעוניים, ובמידה מסוימת אף ביהודים, אינן נתקלות בתגובה משטרתית חריפה ולעיתים אף מתקבלות בשתיקה.
גם מורשת האס־אס הנאצי מתקבלת באהדה. כפי שתיאר ההיסטוריון הגרמני יוכן בולר, "אגודת גרמניה־אוקראינה״ המורכבת מיוצאי דיביזיית ״ויקינג״ של הוואפן אס־אס, הקימה בית קברות לנופלי היחידה בעיירה uspenskaja במזרח אוקראינה, ובשנת 2010 נחנכה המצבה בהשתתפות נציג שר הפנים האוקראיני. ההיסטוריון האמריקני ג'ון פול הימקה כתב על כך שמשתפי פעולה אוקראינים בזמן המלחמה, שהיו חברים ב״צבא המתקוממים האוקראיני״, שרבים מחבריו שירתו בדיוויזיית ״גליציה״ של הוואפן אס־אס, מוכרים כגיבורים לאומיים שחירפו נפשם על המולדת מפני התוקפנות הרוסית. בשנת 2016 הועבר בפרלמנט האוקראיני חוק האוסר כל ביקורת ציבורית על ״צבא המתקוממים", וקובע ענישה על כך.
אכן, יש לגנות את הפלישה הרוסית, להשתתף בצער האוכלוסייה המקומית ולעזור לה בכל דרך שהיא. אך ראוי גם לשאול שאלות נוקבות לגבי אופייה של החברה האוקראינית לא רק עד 1945, אלא אף מאז.
פרופ' עודד היילברונר הוא חוקר תרבות והיסטוריון המלמד בבית הספר הגבוה לעיצוב שנקר, באוניברסיטה העברית ובמרכז הבין-תחומי בהרצליה
