לאחר שניתחנו שניים מסיפוריו המפורסמים של ר' נחמן מברסלב, הפעם אביא בפניכם פרק נוסף בתורת החסידות. את הרשימה הקודמת סיימנו בכך שספרות הקבלה כתובה כמערכת של סמלים, ושבמשך הדורות היו צורות שונות של פרשנות לסמלים אלה.
ניתן לומר שהיו שלשה כיוונים עקרוניים בהבנת הקבלה: הפרשנות התיאולוגית, היינו שהקבלה מתארת את המידות האלוהיות, את סודות ההשגחה וההנהגה האלוהית. כיוון אחר היה הפרשנות הקוסמולוגית, היינו שהקבלה מתארת את קיומם של סוגים שונים של ישויות בעלות שכל, שאי אפשר להגיע אליהן דרך מחקר שכלי רגיל.
גישה שלישית, העומדת בניגוד לשני כיוונים אלו, הינה הפרשנות הפסיכולוגית, הרואה את הקבלה כמתארת את נפש האדם. גישה זו היא מרכזית וחשובה בהגות החסידית ששמה את הדגש על "תורת ההכרה" (אפיסטמולוגיה), ומפרשת את הרעיונות הקבליים כמתייחסים לקיומן של רמות שונות של יכולת הכרה ותפיסה שכלית, בהתאם למגבלות השכל האנושי.
כספר החתום
ר' ברוך מקוסוב, מגדולי החסידות, חי בתקופה של ראשית החסידות ועסק רבות בקבלה ובפרשנותה. הגותו של ר' ברוך תרמה תרומה חשובה להתפתחות של הבנת הקבלה בעולם החסידות – אף שככל הנראה, בתקופה הראשונה התקבלה פרשנותו בחשדנות משום שבכמה דברים היא דמתה להגות של הפילוסופים. ואכן, הגותו הושפעה מהפילוסופיה היהודית הקלאסית, וגם מפילוסופים שאינם יהודים. כך מתאר ר' ברוך בספרו "עמוד העבודה" את התהליך שעבר עד שהגיע לאופן ההבנה שלו את תורת הקבלה:
והן אמת, בתחילה השם יתברך הזמין לי ההקדמה הלזו של ביאור אמיתת מהות הרוחניים, שהם אורות שכליים, משיקול דעתי, ואחר כך דברי המקובלים חיזקו ואימצו אצלי אמיתת וקיום ההקדמה הזאת. וקודם שהשכלתי ההקדמה הזאת, הייתי לומד דברי המקובלים כסומא ובעורון לבב… השכלת ההקדמה שלי גרמה לי להבין אמיתת כוונת דברי המקובלים בהרבה מקומות, ודברי המקובלים הורוני אמיתת ההקדמה שלי. וחי ראשי, בהרבה מקומות מאוד, היו דברי המקובלים כדברי הספר החתום, קודם שהשכלתי ההקדמה הזאת.
בקטע זה מספר ר' ברוך מקוסוב כיצד הגיע באופן עצמאי לתובנה המהותית שלו בנוגע ל"מהות הרוחניים", שהם בעצם "אורות שכליים", ולהבנה שזהו פשר הקבלה. הוא מתאר כיצד קודם לכן לא הבין כלל את רעיונות הקבלה, וקרא אותה "כסומא ובעורון לבב". רק כאשר הבין שעל כך בעצם מדברת הקבלה, הוא קיבל ממנה חיזוק לרעיונותיו הקודמים.
מהי אותה התובנה שאליה הגיע ר' ברוך, ושבאמצעותה הוא מפרש את הקבלה? הפילוסופים בימי הביניים דיברו על קיומן של ישויות קוסמולוגיות שאינן פיזיות. ר' ברוך מכנה אותן "הרוחניים". כאמור, היו גישות שהבינו את רעיונות הקבלה כמתייחסים לישויות הרוחניות הללו. לעומת זאת, ר' ברוך מבין ש"הרוחניים" הללו הם בעצם "אורות שכליים" – דהיינו שמדובר כאן ביכולות התפיסה השכלית, ועל כך מדברת הקבלה. באופן זה מפרש ר' ברוך את אחת המערכות החשובות והמפורסמות בעולם הקבלה – מערכת הספירות, וכך הוא כותב:
אין שום הפרש בין ספירה עליונה לשלמטה הימנה אלא בעניין הבהירות והעכירות וההסתר והגלוי… השכל העליון הוא עמוק מאוד מאוד, אי אפשר לשכל התחתון ממנו במעלה להשיגו, כי קצר יד שכלו להשיג עומק השכל שלמעלה הימנו.
בניגוד לפרשנות שהייתה מקובלת קודם לכן, הספירות אינן מציינות ומתארות ישויות שכליות שונות, אלא רמות שונות של יכולת תפיסה: "שיש [לכל] ספירה וספירה כח אחד פשוט כללי ואין בהם בחינה מסויימת ופרטית". כלומר, הספירות אינן מתארות סוגים שונים של ישויות רוחניות, אלא כל הספירות מתארות את יכולת התפיסה וההכרה ברמות שונות. בכך מציג ר' ברוך גישה רציונליסטית יותר לפירוש הקבלה. את קיומן של ישויות רוחניות המסתובבות בעולם, הוא מחליף בפירוש אבסטרקטי יותר למערכת הספירות, המתייחס לרמות שונות של יכולת תפיסה.
כל הרמות האפשריות
מה ההבדל בין רמות התפיסה השונות? ר' ברוך כותב שהשכלים הללו נבדלים ביניהם בעיקר ביכולת "כלליות השגתם" – כלומר יכולת ההכללה וההפשטה. "מה שפרטי לגבי השכל הקטן, אינו מצוייר בפרטות אצל החכם העמוק". היינו ככל שעולים יותר ברמת ההכרה, יש פחות פרטים ויותר הכללה. "מי שהוא סמוך לראשית הקו יש לו השגה עצומה… ומי שהוא סוף הקו אין לו השגה עצומה כל כך".
בראש עומד הקב"ה, ש"החכמה היא עצמותו ממש". המציאות הינה שרשרת גדולה, והיא קיימת משום ש – הקב"ה, למען צדקו וטובו, חפץ להרבות נשמות ואורות שכליות בעולם, שיתפשטו וישתלשלו ויתאצלו זה מזה בהדרגה, ממדרגה למדרגה… וכל מה שיוכלו להתרבות במציאות אורות שכליים זה למטה מזה, וזה למעלה מזה, הוא טוב מאוד בעיני הש"י, עד כי אפס מקום להמציא עוד נמצאים. ובין נמצא גבוה לנמצא נמוך ממנו אי אפשר לנמצא [נוסף] ביניהם.
ר' ברוך הולך כאן בעקבות הרמב"ם, שמביא במורה הנבוכים את העיקרון ש"הכוונה כולה להמציא כל מה שאפשר מציאותו". היינו שהקב"ה לא משאיר חלל ריק, אלא ברא את כל הנמצאים האפשריים. כך מתאר ר' ברוך שהיה טוב בעיני הקב"ה לברוא את כל ה"אורות השכליים" האפשריים, כלומר כל רמות ההכרה האפשריות, עד שלא נשארה אף רמה ריקה.
מה פירושה של "השכלה" זו שעליה מדבר ר' ברוך? אין זו סתם "ידיעה". ההשכלה מובנת על ידו כתופעת הגילוי. הכוונה היא ליכולת להבין לעומק ולתפוס טיעון מסוים. קשה להגדיר מה משמעות "תפיסה" זו. אנו יכולים להבין זאת אך ורק דרך החוויה האישית שלנו. אדם יכול להוכיח משפט מתמטי כלשהו, אך הוא לא באמת מבין ומפנים אותו. וגם אם מבינים, ישנם עומקים שונים שניתן להגיע אליהם. ההפנמה היא התוכן האמיתי של ההשכלה. מה שהיה קודם "חיצוני" הופך ל"פנימי".
בניגוד לפילוסופיה של ימי הביניים, שזיהתה את ההשכלה עם הידיעה המדעית העיונית, ר' ברוך מציג בפנינו קונספציה חדשה המדגישה את יכולת התפיסה וההבנה העמוקה, יכולת שהיא מעבר לסתם ידיעה. עוד על כך ועל מושגים קבליים נוספים ברשימה הבאה בע"ה.
