אירועי האתלטיקה באולימפיאדת פריז החלו ביום חמישי האחרון, ומאז כמה אנשים מהירים מאוד – באופן סוער, מסנוור, ומפליא – התחרו על הזהב. כל מי שצפה בספרינטרים באצטדיון האולימפי יכול היה רק להתפעל מהמהירות שלהם, מהיכולת שלהם לעלות הילוך נוסף ולהגיע למהירויות שרובנו יכולים להשיג רק בסיוע מנוע בעירה פנימית. יוסיין בולט, מחזיק השיא העולמי בריצת 100 מטר, הגיע לזמן קצר למהירות מרבית של 27.33 קמ"ש במרוץ ב-2011 בבלגיה.
אבל הנה מה שמדענים יגידו לכם: בני אדם הם למעשה די איטיים בהשוואה לבעלי חיים רבים. עם זאת, מה שבני אדם טובים בו להפליא הוא "ריצת סיבולת", כמו במרתון. במהלך ארבעת העשורים האחרונים, מדענים התווכחו מדוע בני אדם בנויים כל כך טוב לריצה למרחקים ארוכים. רעיון אחד ממשיך להניע את השיחה: "השערת מרדף הסיבולת".
תמצית הרעיון היא שהמאפיינים הפיזיולוגיים המאפשרים ריצה למרחקים ארוכים הם התאמות אבולוציוניות שהגבירו את יכולתם של אבותינו הפרהיסטוריים לרדוף אחרי בעלי חיים ולתפוס אותם כשהחיות התעייפו. כן, צבי יכול לרוץ מהר יותר מאדם, אבל מתעייף מהר יחסית. בן אדם בכושר יכול לעקוף צבי בריצה למרחקים ארוכים.
הסיוע האחרון להשערה הופיע במאי עם פרסום מחקר בכתב העת Nature Human Behavior. המחברים טוענים לשתי ראיות חדשות התומכות ברעיון מרדף הסיבולת.
ראשית, החישובים שלהם מצביעים על כך שזה יעיל מבחינה אנרגטית לרוץ במקום ללכת מרחקים ארוכים במרדף אחר ציד. אחר כך הם התמודדו עם אחת ההתנגדויות המרכזיות להשערה: העדויות המעטות לכך שאנשים בחברות של ציידים-לקטים אכן השתמשו בסוג כזה של מרדף. החוקרים בילו שנים בחפירה בארכיונים היסטוריים, כולל במסמכים מהמאה ה-15, ומצאו תיאורים רבים של השיטה. המחברים יצרו מסד נתונים של כמעט 400 דוגמאות ב-272 מיקומים על פני כדור הארץ.
ההמצאה וההתפשטות הנרחבת של הרובים, החל מהמאה ה-19, כנראה דיכאו את צורת הציד הזו, אמר יוג'ין מורין, אנתרופולוג מאוניברסיטת טרנט בקנדה ומחבר שותף של המחקר החדש.
יש לנו תכונות פיזיות שאינן שגרתיות או לא ידועות בשאר ממלכת החיות, כולל בלוטות זיעה בשפע, שיער גוף מצומצם יחסית, כפות רגליים מקושתות וגידי אכילס קפיציים. יש לנו שפע של סיבים איטיים, יעילים לריצות סיבולת.
הוויכוח כמעט ולא הוכרע. מה שלא היה ברור הוא האם התכונות האנטומיות הללו הופיעו באמצעות ברירה טבעית כדי לשפר את היכולת לרוץ למרחקים ארוכים. ייתכן שהם גם סייעו להליכה, אמר ניקולס הולובקה, אנתרופולוג ביולוגי מאוניברסיטת באפלו ומומחה לאבולוציה של דו-רגליים. האתגר הוא "למצוא תכונות אנטומיות שהן בבירור מועילות לריצה, אך אינן משפרות בדרך כלשהי גם את ההליכה", אמר הולובקה, שלא היה מעורב במחקר החדש.
המחקר החדש זכה לשבחים מדניאל ליברמן, פרופסור לביולוגיה אבולוציונית אנושית באוניברסיטת הרווארד שהוא חסיד מוביל של השערת מרדף הסיבולת. הוא מציין שסוס יכול לרוץ מהר פי שלושה מהאדם המהיר ביותר, אבל אדם יכול לנצח סוסים במרתון – משהו שהוא עשה בעצמו. "הבעיה היא שלבעלי החיים נגמר הדלק", אמר ליברמן.
אחד מהיתרונות הרבים בבני אדם הוא הישבן הגדול. שריר העכוז דוחפים אותנו כשאנחנו רצים, מייצבים את גופנו, ומונעים מאיתנו ליפול על הפנים, אמר ליברמן.
ואז יש את המתנה הגדולה של הזעה. בני אדם טובים בצורה יוצאת דופן בפיזור חום דרך בלוטות הזיעה בכל הגוף. היעדר שיער גוף (ביחס ליונקים אחרים) או פרווה מקל על אידוי הזיעה. ייתכן שאבותינו צדו במהלך חום היום, כאשר חיות טרף היו מועדות ביותר לתשישות מהחום, וכאשר רבים מהחיות המסוכנות ביותר, כמו החתולים הגדולים, התקררו בצל.
"רץ מרתון יכול להזיע עד כ-4 ליטר לשעה. זה הרבה", אמר מורין. "יש לנו עור עירום, וזה יוצא דופן עבור יונקים". כלב, מציין ליברמן, יכול להתקרר רק בהתנשפות. "אנחנו אלופי העולם בסוודרים", אמר ליברמן. "בגלל שיש לנו בלוטות זיעה בכל הגוף והחוסר בפרווה, הפכנו למעשה את כל גופנו ללשונות".
