במערכת יחסים זוגית, טבעי שכל אחד מבני הזוג מאמץ עם הזמן "תפקידים" מסוימים: מי לוקח את הרכב לטסט, מי מפנה מדיח, מי יוזם מריבות ומי הראשון שמבקש סליחה. הסדרת "תפקידים" אלו היא טבעית ומתבקשת במערכת יחסים לטווח ארוך, ועם זאת כאשר תפקידים אלו מתקבעים בצורה שאינה גמישה או הופכים לא בריאים, הם עלולים להזיק למערכת היחסים ולגרום לתחושת תקיעות. אחד הדפוסים המזיקים ביותר הוא דפוס הקורבן-תוקפן, שבו אחד מבני הזוג לוקח על עצמו את תפקיד ה"קורבן" והשני ממלא את תפקיד ה"תוקפן".
מעגל הקורבן – תוקפן מתאר דינמיקה זוגית שבה צד אחד לוקח על עצמו את תפקיד ה"קורבן" – מרגיש פגוע, נעלב או מנוצל באופן מתמשך ועקבי, בעוד שמבחינתו הצד השני ממלא את תפקיד ה"תוקפן" – מגיב בכוחנות, זלזול או כעס. המורכבות מתחילה בכך שהתפקידים הללו מזינים זה את זה: הקורבן מגיב לתוקפן מתוך תחושת פגיעות והתוקפן מצידו מרגיש מותקף על ידי רגשות האשמה או ביקורת מצד הקורבן, מה שמוביל להעצמת הדינמיקה התוקפנית ולהצדקת תחושת הקורבנות של ה"קורבן".
דפוס זה הוא לא רק מעגלי, אלא גם מתעתע: הצד שחש עצמו כ"קורבן" ובטוח בצדקתו בוחר לעיתים קרובות התנהגויות פוגעניות כלפי הצד השני, כמו שתיקה, השתקה הנובעת מקושי לשמוע את הצד השני, ביקורת בלתי פוסקת על הפגיעה המופנית לעברו – וכך למעשה מתחלפים התפקידים: ה"קורבן" הופך ל"תוקפן" ותחושת הפגיעה שלו הופכת להצדקת הפגיעה בצד האחר.
מהם סימני הזיהוי של דפוס הקורבן – תוקפן?
- האשמה ומניפולציות רגשיות: הקורבן עשוי להאשים את התוקפן בהאשמות כוללות על ההתנהגות כלפיו, בעוד שהתוקפן מגיב בזלזול, הכחשה, או מתקפת נגד. כאמור, גם הקורבן עצמו עשוי להשתמש במניפולציות רגשיות כמו שתיקה ממושכת, רגשי אשמה או הצגת עצמו כמסכן.
- דפוסי תקשורת לא בריאים: התקשורת הזוגית בדפוס זה מאופיינת בחוסר שקיפות. הצדדים נוטים לא להביע את רגשותיהם בצורה פתוחה וישירה. במקום זאת, הם משתמשים בצעקות, שתיקות רועמות או האשמות, שלא פותרות את הבעיה אלא מעמיקות אותה.
- תחושת תקיעות: בני הזוג עלולים להרגיש "כלואים" בתוך הדפוס המוכר וחיים בתחושה שאין דרך לשנות את המצב.
- רגשות עמוקים של כעס ואשמה: בדינמיקה זו, קיימים רגשות עוצמתיים שקשה להכיל. הקורבן נושא תחושות של כאב ותסכול שמובילות לאשמה עצמית או כעס כלפי התוקפן. במקביל, התוקפן עשוי לחוות אשמה מודחקת על התנהגותו בשל ההאשמות החוזרות המופנות אליו מצד הקורבן.
- פגיעה בתחושת הביטחון והערך העצמי: לשני הצדדים דינמיקה זו עשויה לפגוע בערך העצמי – הקורבן מרגיש חסר ערך ולא מוערך בשל יחס התוקפן אליו, ואילו התוקפן עשוי להרגיש רגשות דומים בעקבות הביקורת החוזרת מצד הקורבן על התנהגותו הפוגענית.
מהם הכלים שיכולים לעזור?
מעגל זה, למרות היותו קשה, ניתן לעצירה. בואו ונכיר מספר צעדים נפשיים ומעשיים להתמודדות:
הכרה בדפוס ובאחריות האישית: הצעד הראשון לשינוי הוא ההכרה בקיום הדפוס. שני הצדדים צריכים להודות בתרומתם לדינמיקה. למשל, האם אני מתנהג כמניפולטיבי או ביקורתי מדי? האם אני מאפשר לצד השני לשלוט או לתקוף אותי?
בניית תקשורת פתוחה ומכבדת: שימוש בהבעה רגשית, שאין בה האשמה או מגננה, היא כלי חשוב לבניית תקשורת מאפשרת, העשויה לסייע לבני הזוג ביציאה מדפוס זה.
הצבת גבולות ברורים: הגדירו מחדש את הגבולות במערכת היחסים. גבולות ברורים משדרים כבוד עצמי ומצמצמים התנהגויות פוגעניות או כאלה הנתפסות כפוגעניות.
מיקוד בפתרון בעיות משותפות: במקום להתמקד באשמה, התרכזו במציאת פתרונות. למשל, אם תחושת הקורבנות נובעת מעומס מטלות בבית, בנו יחד תוכנית חלוקת תפקידים שוויונית וברורה; אם התחושה נובעת מחוויה חוזרת של ביקורת, החליטו מהי הדרך המקובלת להעברת מסר לצד השני בנוגע להתנהגותו.
חיזוק הביטחון העצמי של שני הצדדים: דינמיקת "קורבן-תוקפן" נשענת לעיתים על תחושת חוסר ערך עצמי. עבודה אישית, כמו טיפול רגשי או אימון אישי, יכולה לעזור לשני הצדדים לבנות ביטחון עצמי בריא ולבסס את מקומם בקשר הזוגי.
יצירת "מקומות רגשיים בטוחים": קבעו יחד זמן קבוע לשיחות "מקום בטוח", שבו כל אחד מכם יכול לשתף את רגשותיו ללא חשש משיפוטיות או ביקורת. חשוב שהזמן יתקיים ב"תפאורה" מאפשרת (זמן ומקום מתאימים, כאשר שניכם לא רעבים או עייפים וכדומה) ושהשיח יהיה משיתוף של תחושות ("כשקורה כך וכך – אני מרגישה ש…") ולא שיח האשמות ("את/ה").
פנייה לעזרה מקצועית: במידה ודפוס זה מושרש עמוק, לעיתים קשה לשבור אותו ללא עזרה חיצונית. טיפול זוגי או אישי מאפשר לזהות את הדינמיקה ולפתח כלים יעילים להתמודדות.
דפוס הקורבן – תוקפן הוא אחד הדפוסים המורכבים בזוגיות, אך הוא ניתן לשינוי. באמצעות תקשורת בריאה ושינויים התנהגותיים, ניתן ליצור מערכת יחסים מאוזנת ומכבדת. תהליך יציאה משותף של בני הזוג מדפוס זה יכול להצמיח את הזוגיות למקום חדש וטוב.
