בתוך כל הכאוס הנורא שהתרחש בשבעה באוקטובר, כאשר אף אחד עדיין לא הבין את ממדי האסון המתרחש באותה שבת, היו כמה נערות, תלמידות תיכון, שכן הבינו לאן הכל מוביל ושינסו מותניים כדי להציע עזרה משמעותית. אפילו הן לא האמינו לאיזה היקפים של עזרה הן יגיעו בהמשך המלחמה, וכיצד אנשים מבוגרים יצטרפו אליהן למיזמי ההתנדבות שלהן לטובת המפונים.
כל הנערות הללו הן חניכות-שגרירות בארגון LEAD לפיתוח מנהיגות בבני נוער, שם הן למדו שכאשר משהו קורה – יש להן את היכולת לפעול, לעשות ולהשפיע. ההצלחה שלהן היא עוד דוגמה מרגשת לתרומתן של נשים במלחמת חרבות ברזל ולחשיבות של מנהיגות נשית.
אחת מאותן הנערות היא טלי איליאסוב, תלמידת כיתה י"ב בתיכון "אוהל שם" ברמת גן. היא וחברתה איה בר חיים הקימו את חמ"ל העורף – חמ"ל הפינוי והאירוח מהגדולים בארץ. הן גייסו מעל לאלף אזרחים שהסכימו לארח בבתיהם משפחות מפונים, וכעת החלו בפרויקט רחב ממדים לאיתור מגורים קבועים עבור אלפי המפונים בבתי המלון.
טלי איליאסוב: "זה היה ממש מפתיע שעיריות מפנות לחמ"ל שהקימו שתי נערות. אנחנו לא המדינה, אלא פשוט אזרחים עבור אזרחים, מה שהופך את כל התהליך למהיר ויעיל בהרבה"
בשבת השחורה של השבעה באוקטובר טלי הרימה טלפון לאיה, גם היא תלמידת י"ב שמשתתפת בתוכנית LEAD כדי לחשוב מה ניתן לעשות כדי לסייע לתושבי הדרום. לפני המלחמה, טלי עסקה בפיתוח פרויקט של סיוע לנוער בסיכון, ואיה עסקה בפרויקט של מיצוי זכויות לחיילים משוחררים – שניהם דרך LEAD. "המלחמה יצרה צרכים חדשים, וצורך דורש עשייה", מספרת טלי. "ראינו דרך ערוצי התקשורת מה קורה בדרום ורצינו לעזור. החלטנו ליצור שני טפסים למילוי – אחד עבור אנשים שזקוקים לעזרה ואחד עבור אנשים שרוצים לעזור. הכוונה הייתה לסיוע בדברים הכי בסיסיים, כמו: עזרה בבייביסיטר, משלוח מזון, ציוד בסיסי וכדומה. מהר מאוד התחילו להגיע אלפי תגובות לטפסים שהופצו בין קבוצות שונות ברשת, כנראה בגלל שהתחלנו שעות ספורות לאחר תחילת הלחימה, בשלב בו כולם היו בהלם ואף אחד לא התארגן.
"מהתגובות לטפסים היה ברור שמה שאנשים הכי זקוקים לו בשלב ההוא – זה פינוי למקום לינה בטוח, משהו שהמדינה אמורה לעשות, אבל זה עדיין לא קרה. על טופס המתנדבים ענו לנו אנשים שרצו לארח ופתחו את הבתים שלהם, אז החלטנו שזה הצורך שבו אנו מתמקדות – חיבור בין שני הצדדים. הפצנו מחדש את הטפסים סביב הנושא הזה, יצרנו קשר עם בעלי דירות ונכסים, כמו קבלנים עם דירות שעדיין לא אוכלסו וגייסנו צוות מתנדבים בני 16 עד 70 כדי שיפיצו את ההודעות ויקשרו בין אותם אנשים שצריכים מקום לינה לבין בעלי הדירות".
ומה קרה אז?
"בגלל שהפצנו מהר מאוד את הטפסים, כולם העבירו קישורים לכל מקום ואנשים שמרו את המספרים שלנו כדי ליצור איתנו קשר. תוך יומיים שלושה התחלנו לקבל שיחות מעיריות וממחלקות רווחה של עיריות, או ממפונים שאמרו שהעיריות הפנו אלינו. בתחילת הדרך, הבעיה הייתה בעיקר בערים הגדולות באזור העוטף. הקיבוצים והמושבים קיבלו פתרון מאורגן, אבל לפנות עיר שלמה זו משימה לא פשוטה. זה היה ממש מפתיע שעיריות מפנות לחמ"ל שהקימו שתי נערות בנות 17. יש הרבה בירוקרטיה מול המדינה, אבל אנחנו לא המדינה, אלא פשוט אזרחים עבור אזרחים, מה שהופך את כל התהליך למהיר ויעיל בהרבה".
איה בר חיים: "אף אחד עוד לא יודע באופן מוחלט מה יהיה בעתיד, אבל אנחנו יודעות שכל עוד צריך אותנו ואנחנו יכולות לעזור, נהיה שם"
כל עוד צריך- הן שם
עד היום החמ"ל שטלי ואיה הקימו סייע למעל 1000 משפחות. מדובר בכ-5,000 בני אדם. איה בר חיים שבינתיים מצטרפת לשיחה, מוסיפה: "צרכי המפונים משתנים עם הזמן, ובגלל שאנו עובדות באופן ישיר ובתקשורת מלאה עם תושבי העוטף, אנחנו מצליחות להיות קשובות לצרכים ולשינויים שמתחוללים בהם. אמנם אנחנו מתמקדות בפתרונות דיור, אבל בזכות הקשרים שיצרנו עם חמ"לים אחרים סייענו עשרות פעמים גם למשפחות שזקוקות למזון, ציוד בדירה החדשה, משחקים לילדים, מטרנה לתינוקות ועוד. אף אחד עוד לא יודע באופן מוחלט מה יהיה בעתיד, אבל אנחנו יודעות שכל עוד צריך אותנו ואנחנו יכולות לעזור, נהיה שם".
ובמה מתמקדת הפעילות כיום?
טלי: "כרגע יש לנו שלושים מתנדבים שמתחזקים את החמ"ל, ואין לנו מטה פיזי. כל אחד עובד מהמחשב/טלפון שלו במשמרות שלו ומטפל בפניות. כרגע יש מפונים רבים שמחפשים דיור לטווח יותר ארוך, אז אנחנו מקשרים בינם לבין גורמים כמו קבלנים ובעלי נכסים שיש להם דירות להשכרה בעלות נמוכה או תמורת תשלום חשבונות בלבד".
ספרי קצת כיצד השפיעה הלמידה בארגון LEAD על הפעילות שלכן?
טלי: "התוכנית מכשירה אותנו לעשייה מנהיגותית בשטח, ליזמות והובלת מהלכים. אנחנו מקבלים כלים, עזרה והכשרה, ומחזירים לחברה בפרויקטים חברתיים. אין לי ספק שאם לא הייתי ב-LEAD לא הייתי במקום הזה של העשייה שבו אני נמצאת היום. את המסוגלות, הידע והכלים קיבלתי משם, אפילו את המחשבה שאני יכולה להשפיע. המדריכים שם תמכו בי לאורך כל הדרך, והתייעצתי איתם אין ספור פעמים. זה לא פשוט לגייס מתנדבים לפעילות שלך ואחר כך גם לגרום להם להישאר – ובנושא הזה התייעצתי לא מעט".
עמית בוהנסקי: "בנות הנוער הללו, עוד כתלמידות, בוחרות לא לצפות בכל מה שקורה מסלון ביתן, אלא יוצאות ועושות. הן דוגמה ומופת לנערות צעירות, לנשים בוגרות ולחברה כולה"
"יכולתי להיות הילדה שיושבת בלובי של המלון"
LEAD הוא ארגון א-פוליטי ללא מטרות רווח המעצב את דור המנהיגות הבא של המדינה, דרך מאות מיזמים התנדבותיים וקהילתיים שיוזמים, מקימים ומנהלים בני הנוער בעצמם, במטרה להאיר פינות חשוכות בחברה הישראלית. עמית בוהנסקי, יו"ר אגודת הידידים של ארגון LEAD, אומר: "מרגש ומעורר השראה וגאווה לראות איך בנות הנוער הללו, עוד כתלמידות, בוחרות לא לצפות בכל מה שקורה מסלון ביתן, אלא יוצאות ועושות. הן דוגמה ומופת לנערות צעירות, לנשים בוגרות ולחברה כולה".
איה וטלי לא לבד. נגה יודקוביץ ורוני מרסיאנו הן שתי נערות נוספות המרכזות את הפעילויות בבתי המלון בירושלים, שהפכו לבית עבור המפונים, כולל מסגרות חינוכיות קבועות לילדים (בתי ספר, גני ילדים ופעוטונים), צוות פסיכולוגים ועו"סים הפועלים בהתנדבות, תרומות של ציוד, צוות יצירה, הווי ובידור לילדי המפונים, מועדון קשישים ועוד.
רוני, המרכזת את פעילות הסיוע למפונים במלון הרברט סמואל בירושלים מספרת: ״הבנתי שעומדים להגיע המון מפונים לירושלים ויש לי רקע בעבודה עם ילדים, אז החלטתי שהמיזם שלי יעסוק בילדים. בהתחלה מיפיתי את הצרכים ואז התחלתי לחשוב איך למלא להם חללים בזמן ואיך ליצור עבורם תחושה של בית כשהם רחוקים מביתם. אחרי גיוס גדול של מתנדבים ותכנון עשרות פעילויות – אני יכולה להגיד שהילדים הפכו למשפחה שלנו, ושכל החוויה הזו הייתה מדהימה, עם כמה שהיא מהולה בעצב. עזרנו לילדים וגם למשפחות, שיפרנו את התנאים ואת המעבר והוכחנו כמה עם ישראל חזק ואיתן".
חברתה, נגה יוטקוביץ, המרכזת את פעילות הסיוע למפונים במלון קיסר בירושלים, מוסיפה: "נכנסתי למלון וראיתי מולי אנשים שצריכים מצד אחד את העזרה הכי בסיסית, סיוע בעזרה ראשונה נפשית ובמוצרי היגיינה. מצד שני, הם אנשים בדיוק כמוני. גם אני יכולתי להיות הילדה שיושבת בלובי המלון, מנותקת מהחברים ומהבית. היה מורכב להבין איך לגשת לזה בצורה מכבדת, לתת לקהילה את הכוח ולא לתת להם להרגיש נעזרים. דווקא לבני נוער יש את היכולת לגשת לזה ברגישות ומכל הלב, בגובה העיניים. אני קוראת לבני ובנות הנוער – לא צריך לחכות לשירות הצבאי או הלאומי, בשביל לתרום ולתת למדינה ולחברה. יש לנו תפקיד משמעותי בחברה הישראלית, במיוחד עכשיו".
ליצירת קשר עם חמ"ל העורף:
במייל: hamal.haoref@gmail.com
באינסטגרם: ניתן למצוא בו קישורים לטפסי בקשת הסיוע/הצעת סיוע. ניתן גם לשלוח הודעה בצ׳אט – @hamal_haoref
