בימים אלו, בהם ילדינו או בני זוגנו מגויסים למערך המלחמתי הקשה, כולנו חרדים לשלומם ומחכים בקוצר רוח לשמוע את קולם. מצד אחד, סיטואציה מורכבת זו מציפה אצלנו חרדה אמיתית מפני השלכות המלחמה ואנחנו רק מחכים שישובו בשלום הביתה. מצד שני, חשוב לנו להעלות להם את המורל, לחזק אותם, להיות עבורם משענת ולתת להם כוח. מצב זה מעלה אצל הורים ובני זוג רבים רגשות עוצמתיים כמו: חוסר אונים, אובדן שליטה, חרדה מאובדן, געגוע, עצב, כאב ותסכול. לצד זאת, אנחנו חשים גם אהבה, גאווה, אמונה והערצה, רגשות אשר יכולים לחזק גם אותנו וגם את הילדים המגויסים שלנו אשר נלחמים בגבורה.
מכיוון שהחיילים נמצאים כעת במציאות של מלחמה כאשר הם סוף סוף יוצרים איתנו קשר השיחה לא יכולה להתארך מעבר לכמה דקות. כך, שמעבר לקושי הברור של החרדה והדאגה, הקושי הנוסף איתו צריך להתמודד הוא שאת כל הרגשות העוצמתיים שאנו חווים צריך להכיל או לפרוק בשיחה של כמה דקות. הזמן הקצוב שניתן לנו לתקשר עם יקירנו מציף התמודדות נוספת כיוון שמעלה את תחושת האסון והדחיפות. רבים מתארים שתוך כדי שיחה עולה מחשבה כמעט בלתי נסבלת על כך שאולי זאת תהיה השיחה האחרונה ועל כן אסור להחמיץ את ההזדמנות להגיד את כל מה שחשוב.
גם מצד החיילים זאת סיטואציה מורכבת מאוד. גם הם חרדים ופוחדים, גם על עצמם אך גם על הוריהם ובני משפחתם. הם חרדים מהדאגה שלהם, הם חוששים להעציב אותם או לאכזב אותם. לכן הם זקוקים לכל התמיכה, הכוח והעידוד שאפשר לקבל, בכדי שיוכלו לבצע את משימתם על הצד הטוב ביותר וביעילות רבה. חשוב לזכור שגם עבור רבים מהחיילים מדובר בסיטואציה חדשה ולא מוכרת.
איך בסיטואציה כל כך קשה עדיין מצליחים להוות משענת יציבה עבור ילדינו למרות החרדה?
למרות שרובנו מתמודדים עם תחושה בלתי נסבלת של אובדן שליטה וחרדה עמוקה, בשיחה עם החייל או החיילת שלנו אנחנו רוצים להעניק להם תחושות הפוכות: אחיזה בקרקע, שליטה, אמון, תמיכה, נורמליות ושייכות. ישנם כמה שלבים שיעזרו לנו לצלוח את השיחות הללו על הצד הטוב ביותר:
שלב ראשון – הכנה לשיחה: אם אנחנו אלה שיוצרים קשר כדאי להערך מראש – לחשוב על זמן ביום שמתאים לנו ועל מקום שקט ממנו נוכל לדבר. לפני השיחה כדאי לקבל כוח וחיזוק מהקרובים לנו, לחשוב יחד איתם על הדברים שחשוב לנו להגיד ושיוכלו להוות משענת איתנה לילדינו. עדיף לא להיות לבד בזמן השיחה ולקיים אותה יחד עם ההורה השני או קרוב משפחה אחר. נסו לנשום עמוק לפני השיחה, לשתות כוס מים ולהתמקד ברגשות החיוביים – האהבה, הגאווה והאמון שיש לנו בכוחות של ילדינו. חשבו על כל הדברים שאנו רוצים לחזק אצלם בזמן הזה, האמונות והערכים שחשוב לנו להשריש בליבם.
שלב שני – תחילת השיחה: בשלב זה, שני הצדדים מנסים להבין איך הצד השני מרגיש. השתדלו עד כמה שניתן לשמור על טון נעים, אוהב ומתרגש. אין ציפייה שתעלימו את העצב והדאגה, זה לא ממש אפשרי, אך נסו לא לתת לזה יותר מדי מקום בתחילת השיחה. הטון הנעים וה"רגיל" שלנו יכול לסייע באחיזה במוכר, בקבלת התמיכה ובתחושת השליטה.
התחילו בכך שתשאלו לשלומו. לאחר מכן, המשימה היא פשוט להקשיב למה שיגיד. המשיכו עם שאלות קונקרטיות שנותנות אחיזה: איפה אתה כרגע? איך ישנת? מה אתם עושים היום?. גם החייל/ת ישאל אתכם כנראה לשלומכם, כדאי להשיב בתשובה עניינית וקצרה (מפאת קוצר הזמן): "אנחנו בסדר, שומרים על עצמנו", או "קצת קשה לנו אבל אנחנו בסדר", ואז להגיע למשהו קונקרטי יומיומי שהוא מכיר. זה ייתן לו תחושה מוכרת של בית. לדוגמה: "אבא עושה עכשיו קניות" או "יוצאים עוד מעט לסיבוב עם הכלב".
שלב שלישי – לב השיחה: אין זמן לשיחה מעמיקה אך חשוב לנו בדקות הבודדות שניתנו לנו לייצר קרבה, לתת מענה לתחושת המרחק ובעיקר להרגיע, לחזק ולתמוך. אני ממליצה על שיתוף פשוט מהימים האחרונים של רגע, תחושה או חוויה עם משמעות חיובית. זאת יכולה להיות גם חוויה או רגש כואב שהסתיימו עם הבנה מעודדת ומחזקת. לדוגמה: "היום היה לי יום קשה וקצת התפרקתי אבל אבא היה איתי והרגיע אותי ואני בסדר. אנחנו ביחד ונעבור את זה". אם יש זמן ניתן לשאול ולדבר על מה עוזר לי ומה עוזר לו ברגעים היותר מאתגרים.
שלב רביעי – סיום השיחה: כדי שנוכל לסיים את השיחה ברוגע כדאי לסגור עם מסר נעים, מחזק ומלא באמונה. להזכיר לבן או לבת שלכם שאתם אוהבים אותם, גאים ומאמינים בהם. להגיד שאתם דואגים לעצמכם גם ובקרוב תתחבקו. כך אנו מסייעים בהתמודדות עם תחושת האסון, ויוצרים שוב תחושת קרבה שייכות ותקווה.
חשוב לזכור שלמרות כל העצות אנחנו בני אדם. יש שיחות שכמה שלא נכין את עצמנו מראש אליהן, ברגע האמת לא הכל יקרה כפי שציפינו ותכננו. אולי בכינו והילד שלנו נלחץ או כעס, אולי כעסנו בעצמנו. לא נורא, זה אומר שאנחנו נורמליים ומגיבים בעוצמה לסיטואציה לא נורמלית. זה אומר שאנחנו הורים וילדים רגילים שרבים ובוכים. אם זה קורה תמיד ניתן לשלוח הודעה עם מסר מרגיע אחרי שעה שעתיים. ולזכור שלא נורא, מותר גם שדברים ישתבשו בזמנים משובשים. שיחה אחת לא מעידה על כל הקשר שלנו עם אדם אהוב. חשוב שנזכיר לעצמנו ונאמין בליבנו שיהיו עוד מלא שיחות ויהיה לנו עוד מלא זמן. האמונה והדמיון של תמונת העתיד יכולים לטעת בליבנו ובליבם המון תקווה. נסו לדמיין את כל הרגעים המתוקים שאתם עתידים לחלוק בזמנים שקטים יותר שיבואו על כולנו.
