בימי התשובה ובפתחה של שנה חדשה יש לנו הזדמנות מצוינת לבחור מה היינו רוצים לעשות אחרת בשנה החדשה. אולי היית רוצה להכניס להורות שלך יותר רכות וחום, אולי דווקא יותר גבולות והכוונה. אולי את מרגישה שהזוגיות נדחקת ואת רוצה לתת לה יותר מקום ואולי את רוצה להיות יותר מעורבת בלימודים של הילדים. יש אנשים שמערכת הביקורת הפנימית שלהם מאד פעילה והם תמיד יודעים מה הם רוצים לשנות, אבל לא בהכרח יודעים איך לעשות את זה. ויש את אלו שמנהלים את היומיום ופחות חושבים על כיוון ההתקדמות. כך או כך אני ממליצה לעצור ולזהות באילו אזורים בחייך היית רוצה להתחדש ולנסות לחולל שינוי. הנה כמה כלים שיכולים לעזור לך להוציא את הרצון לפועל.
לא השוואה, כן השראה
"איך כולן מצליחות להיות עם הילדים אחר הצהריים בלי להשתגע ורק אני כל הזמן בורחת לטלפון", זאת רק ווריאציה אחת למשפטי השוואה שאני שומעת כל הזמן. השוואות הן המצאה, אין לנו מושג איך ועם מה אחרות מתמודדות. מעבר לזה, השוואות הן הרסניות כי הן מייצרות אצלנו חוסר אונים ולא מתוות דרך לשינוי. אבל להסתכל על אחרים יכול להיות נהדר כשמשתמשים בזה להשראה. אם את רוצה ליצור משהו חדש בחייך, כדאי למצוא אנשים שכבר עושים את זה. אני נוהגת לעשות לעצמי רשימות של אנשים שיש להם את מה שאני רוצה, זה נותן לי הרבה אמון בשינוי המיוחל, ומשכנע את המח שלי שזה אפשרי.
מהשראה לחקירה
אל תסתפקי ברשימת שמות, זה הזמן להתקרב אל האנשים האלו כדי ללמוד מהם. תעקבי אחריהם ברשתות, שבי איתם לקפה, צרי איתם שיחה אחרי התפילה בשבת. אף אחד לא נולד הורה מושלם, אבל מי שמודע להורות שלו ולבחירות שלו יוכל ללמד אותך הרבה על הדרך שלו. לא בטוח שכל מה שעובד לאחרים יעבוד גם לך, אבל אם תקשיבי ותשאלי שאלות בוודאי תקבלי כיוונים ליצירת המציאות שאת רוצה.
לפטר את השוטרת
אחד הדברים שמחבלים בהתקדמות שלנו הוא הלקאה עצמית. בין הסתכלות כנה על החיים לבין הלקאה עצמית עובר קו שלעתים נחצה בגסות. השוטרת הפנימית נוטה לספר לך שבלעדיה לא תעשי כלום, אבל האמת היא שכולנו קופאות לרגע כשעוברת מולנו שוטרת. כדאי לך לפטר את השוטרת ולהתחיל לספר לעצמך סיפור חדש. אם את צועקת על הילדים זה לא בגלל שאת אמא דפוקה, זה בגלל שלמדת לצעוק כשאת חסרת אונים. אם את לא מציבה לילדים גבולות זה לי כי את אמא חסרת עמוד שדרה, זה כי הצבת גבולות מפחידה אותך או מכאיבה לך. במקום לכעוס על עצמך תזכירי לעצמך שאת רוצה תמיד להיות טובה לילדייך ולעצמך, ואת בוחרת להתקדם מתוך אהבה וחמלה.
צעד קטן ביחד
הפחד שלנו לעשות שינוי הוא הפחד להגיע לארץ זרה ולהיות שם לבד. "אם אני לא אצעק על הילדים כשהם עושים בלגן, הם לא יסדרו", זה מה שהמח שלך חושב ועם מחשבה כזאת באמת מפחיד לעשות שינוי. הדבר הכי מרגיע עבור המח שלנו הוא לדעת שלא נהיה לבד בסיטואציה החדשה, לכן אני ממליצה מאד לדבר על הרצון והכוונה שלך עם עוד מישהו – בן זוג, חברה, קבוצת תמיכה בפייסבוק. הצהרת כוונות מול עוד אדם גורמת לנו גם להיות יותר מחויבות וגם לקבל תמיכה כשנצטרך. כוונה בלי מעשה לא תעשה כלום, וגם מעשה גדול מדי יעורר פחד גדול ולא יעזור לך להתקדם. בחרי צעד מעשי קטן (אפילו קטנטן) ושתפי בו מישהי שתראה את ההתקדמות שלך ותחבק אותך כשלא תתקדמי. הזכירי לעצמך שמה שעשית עד עכשיו הוא אוטומטי לך, ולכן רוב הסיכויים שתמשיכי לעשות אותו. כשתעשי צעד קטן שונה תרימי לעצמך כוסית לחיים!
לחיי שינויים רכים ואימהות מנהיגות.
