עוד שבועיים בני הנוער שלנו יוצאים לחופש הגדול. חודשיים וחצי ללא מסגרת זה הרבה מדי. תלמידי העל – יסודי יכולים להסתדר בלי עזרת מבוגרים, יכולים להכין לעצמם אוכל ולהתנייד, אבל זהו החלק הפשוט בהתמודדות עם חופש גדול. הבעיה האמיתית היא למלא את שפע הזמן החופשי. זמן חופשי הוא משאב נהדר. צריך אותו כדי לנוח, להתמלא ברעיונות חדשים ובכוחות וגם כדי להתנתק קצת, אבל הזמן החופשי טומן בתוכו פיתויים רבים וזמינים שמהווים סכנה לשלומם ורווחתם של מתבגרים. איך אפשר לעזור להם להשתמש בזמן הפנוי לצמיחה ולא להגיע מתוך שעמום וריקנות למקומות שיפגעו בהם?
בפרקי אבות כתוב "הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא". יש הבדל בין שעמום שמאפשר מנוחה וסקרנות לבין שעמום שמגיע מתוך בטלה ומביא לידי שוטטות, קשרים מסוכנים ברשתות, עישון, שתיה ועוד. למעשה השעמום אינו מסוכן אלא הבטלה. התחושה שאין לנער משהו חשוב לעשות, אין לו מטרה או שאיפה, ובמקומם יש ריק רגשי ורוחני שמייצר בטלה עמוקה של הנפש. התרופה הטובה ביותר לשובבות נעורים וגם להתמכרויות והישאבות למסכים- היא יצירת משמעות ותוכן חיובי ליום יום.
הבסיס של משמעות נמצא בקשר עם ההורים. גם ילדים בגיל ההתבגרות זקוקים לידיעה פנימית שהם יכולים להישען על ההורים, שברגעי מצוקה יהיה להם למי לפנות ושיש להם את מי לשתף כשירצו. אם הגעתם לגיל ההתבגרות כשהקשר לא בטוח וחם מספיק, אם הם מסתירים מכם דברים או שאתם הולכים על ביצים לידם דעו שאף פעם לא מאוחר לעבוד על הקשר.
אחד הדברים החשובים ביותר בקשר הוא נוכחות פיזית ורגשית. אני מציעה להתחיל מנוכחות פיזית אף שזה בעצמו מאתגר מאד, כי בחופש ההורים ממשיכים לעבוד כרגיל תוך ניסיון להתאים את עצמם ללו"ז של הילדים, לצאת לבילויים ולשמור על שפיות. נסו למצוא כמה שיותר הזדמנויות להיות בבית גם כשנמצאים בו רק ילדים גדולים שיודעים להסתדר לבד. הנוכחות ההורית היא לא לשם פיקוח אלא חשובה מעצם העובדה שילדים מרגישים בטוחים יותר כשהם לא לבד, וכשהם בטוחים יותר הם יכולים פחות לברוח למסכים והסחות.
הנוכחות הרגשית בגיל הזה דורשת מכם ההורים בעיקר להיות פתוחים וסקרנים, לסמוך על הילד ולא לחטט ולבלוש. זה לא קל כשהילדים כל היום במסך ואין לכם מושג איפה הם גם כשהם בבית, אבל מתבגרים זקוקים להורים מתעניינים שמשדרים שהם סומכים עליהם בלי להתנתק מהם. כדאי מאד לשתף את הילדים בעולמות שלכם, וכך לפתוח להם צוהר לשיתוף ולהראות להם שההתמודדויות שלהם לא זרות לכם. כולנו מתמודדים עם פיתויי העולם האינסופיים שנמצאים בכף ידינו בכל רגע. כשילד יודע שגם ההורים שלו מתמודדים זה מצמצם את המרחק בינו לבינם.
מעל הבסיס של נוכחות הורית וקשר צריכה להיות הכוונה הורית למציאת משמעות וסדר יום בריא. מבחינת הילדים החופש הגדול הוא כמו חור שחור, שאין להם מושג איך לגשת אליו ומרגע שהם ניגשו הוא עלול לבלוע אותם. ממש עכשיו – רגע לפני שהם נבלעים בו – הזמן לחקור איתם את החור השחור הזה ולהפוך אותו לנתיב מואר ומאפשר. חשוב לזכור שגם הילדים השמורים ביותר יכולים להגיע בקלות רבה לאתרים בעייתיים, הימורים והתמכרויות שונות. זה כל כך קל וזמין שאין לאף הורה פריווילגיה לחשוב שלילדים שלו זה לא יקרה. דברו עם הילדים על מטרות לחופש – לימודים, התנדבות, יצירה, ספורט – וחשבו יחד על צעדים קטנים ומבנה כללי של סדר יום כדי להגיע למטרות. כדאי לחשוב יחד על עידודים לאורך הדרך שידרבנו אותם להגיע למטרות שלהם.
