"בוקר טוב תמר. וואו. אני מנסה לתפוס אותך כבר כל כך הרבה זמן"
אני מסתקרנת. מי זו. תשע בבוקר ואלף משימות לפני. להכין את ההשתלמות שאעביר הערב, לצלם את הסרטון השבועי למנויות שלי, לעבור לחברת ביטוח שתואמת את הערכים שלי.
"רציתי לברר איתך על אולפנא בה בתך לומדת היום. חשבתי עליה לבתי. תוכלי לומר לי מנסיונך ממה את מרוצה? איך שם מבחינה חברתית ולימודית? מה בעצם המוסד הזה נותן והאם את ממליצה?"
אני בשוק מהבקשה. בוקר עבודה שלי. את רצינית? לענות בצורה יסודית על כל השאלות האלה יקח לי לפחות עשר דקות אבל עזבי, גם חמש דקות לא מתאים לי. לא מתאים לי עכשיו.
חונכנו כל כך על נתינה ועל חסד. בצאתנו מגוש שילה מישהו דאג להציב שלט: אל תשכח לעזור! איפה יש חברה כזאת. אתה יוצא לנסיעה, ומתוך המזגן שברכב, אל תשכח לעזור.
היא בסך הכול מבקשת בקשה. זכותה ואני מעריכה אותה על הרצינות והמחויבות כאימא לדאוג להכי טוב עבור ביתה. אז למה מתכווצת לי הבטן? אז למה אני מרגישה שיש בי כעס? למדתי פעם גישה שטוענת שהגוף תמיד דובר אמת. המחשבות עלולות לבלבל אותנו, אבל לא הגוף. מבשרי אחזה אלוה. כשאת מבולבלת, כאשר עולים בך צדדים לכאן או לכאן ,תקשיבי לגוף שלך. זו מיומנות שאפשר לפתח. והגוף אמר לי בבהירות לא. לפחות לא עכשיו. "אשמח שנדבר" אני עונה לה אחרי השתהות של חצי שניה "אבל לא כרגע. אני בבוקר עבודה".
תיאמנו לזמן אחר, שיותר מתאים לי ,וסגרתי את הפלאפון. רווחה. נשימה . זו חירות. חירות היא היכולת לבחור. לבחור ללכת לטיפול. לבחור להפסיק טיפול. שיתפה אותי תלמידה מהקורס על כוונתה להפסיק תהליך טיפולי של שלוש שנים. "המטפלת אומרת לי שיש עוד מה" לכן היא נשארת. עם כיווץ בבטן. עם מה תחשוב המטפלת כשהיא שוב תעלה את הרצון לסיים.
חירות היא היכולת לפגוש את הרצון שלי. מה אני רוצה. מה חשוב לי. בלי קשר למציאות או ליכולות. לא משנה כרגע אם זה יקרה או לא יקרה. פשוט לפגוש אותו. אדם רוצה. עם חולם. אני רוצה פכפוכית בגינה. אני רוצה מקווה פרטי. כן. אני רוצה. ובאותה נשימה, היכולת לומר לא למה שלא מתאים. לא עכשיו או לא בכלל. כאשר הקופאית שואלת אותי: "אפשר לעניין אותך במבצע או בהתרמה" יש לי את החירות לומר כן או לא.
כאשר אנו עומדים על אפשרות הבחירה שלנו, ומפסיקים לרצות, ומפסיקים להשתעבד לרצון של מישהו אחר, אנחנו הופכים להיות כאלה שגם יכולים לקבל את ה-"לא" מאחרים. את באמת מוכנה שבעלך יאמר לך לא? את מוכנה לבקש טובה מקולגה ולהיענות בשלילה? האם זה לגיטימי?
אלו חיים של בחירה. אלו חיים של חירות. כאשר אני יכולה לענות לבקשות ולהצעות שהמציאות מגישה לי ב-כן או לא ולקבל את התשובות החיוביות והשליליות שלה, בלי להתרסק מה-לא. ראו ערך ליאו דיי. חג עצמאות שמח!
