האמת הכואבת היא שהילדים נמצאים יותר זמן במסגרות החינוכיות מאשר בבית, יותר זמן עם חברים ומבוגרים אחרים ופחות זמן עם האחים וההורים. האינטראקציה החברתית חשובה מאד להתפתחות שלהם בגילאי בית הספר ובמיוחד בגיל ההתבגרות, ויחד עם זאת היא מציבה אותם פעמים רבות במצבי סיכון, בתחושה של חוסר מוגנות, של חוסר ערך ושל בדידות. היום הילדים נמצאים באינטראקציות חברתיות כל הזמן, גם כשהם בבית וגם רגע לפני שהם נרדמים. הרשתות החברתיות מאלצות את הילדים שלנו לעמוד בהתמודדויות חברתיות לאורך כל היום, וגם הופכות את ההתמודדות למורכבת יותר. רמת הפוגענות, הן בתכנים ובמילים והן במעשים, כמו הוצאה מקבוצות וחרמות, גבוהה מאוד, והילדים חייבים ליווי משמעותי בג'ונגל החברתי.
כל הורה רוצה להגן על הילדים שלו מפגיעה למרות שאין דרך להגן עליהם תמיד. היכולת הרגשית להתמודד עם אתגרים חברתיים הולכת ומתפתחת, ובהתאמה גם השעות בהם ילדים נמצאים ללא השגחת מבוגר עולות עם הגיל. בזמנים ההולכים וגדלים ובסוגי האינטראקציות המגוונות בהם ילדים נמצאים עם חברת השווים, אנחנו רוצים לדאוג לשני אמצעים שיתנו לילד חוסן להתמודד עם פגיעות אפשריות.
האמצעי הראשון הוא ההפנמה של הילד את ההורים שלו בתוכו. ילד שמרגיש מחובר להוריו גם כשהם לא לידו מסתובב בעולם עם ביטחון פנימי שמקרין החוצה, וגורם לו באופן טבעי להיות פחות פגיע. ההטמעה הזאת מתהווה כבר מרגע הלידה, וככל שההורים נענים בתדירות גבוהה ובאופן מותאם לקריאות המצוקה של הילד כך הוא מפנים אותם כדמות בטוחה בתוכו. גם אם את מרגישה שההטמעה לא חזקה אצל אחד הילדים תמיד אפשר לשפר את המצב. ככל שתעני יותר לשיתוף בקושי ולבקשות העזרה שלו, כך תחזקי את הביטחון שלו בך.
האמצעי השני שייתן לילד חוסן הוא ערוץ פתוח לשתף את ההורים במה שהוא עובר. כל הורה רוצה ערוץ פתוח כזה, והרבה פעמים הכאב הגדול ביותר של הורים הוא שהילד לא משתף אותם במה שעובר עליו. זה אכן כואב וגם מסוכן. ילד שלא משתף עלול להיפגע יותר ולהתנסות בדברים שלא מיטיבים איתו. אבל איך יוצרים ערוץ פתוח ומה יגרום לילד לרצות לשתף?
קודם כל נמנעים מביקורת ושיפוטיות שמיד סוגרות את ערוץ התקשורת. ילד שבא ומשתף מסתכן בכך שלא יבינו אותו, יזלזלו או יאשימו, ולכן חשוב מאד שיקבל מההורים תמיכה וחיזוק. קודם כל חזקי אותו על עצם השיתוף "טוב שסיפרת" ואחר כך תני תוקף לכל מה שהוא מרגיש בלי לחקור את העובדות "זה באמת נשמע ממש מבייש/ מפחיד/ מעליב". גם אם יש לך ספק אם הדברים קרו כפי שהוא מתאר, מול הילד חשוב להשמיע אמונה בדבריו והשתתפות ברגשותיו.
במקרים רבים מספיק שנשתתף עם הילד בהרגשה הקשה ולא יהיה צורך בהתערבות מעשית. אם נראה לך שיש צורך להתערב, שתפי את הילד וחשבו יחד באיזה אופן הכי כדאי לפעול כך הוא ירגיש מוגן. בכל מקרה אם הפגיעה קרתה במסגרת בית הספר או הסניף חשוב מאד לשתף את הצוות ולגייס אותם בחכמה להגברת המוגנות. דווקא בתקופה זו, לקראת פורים והמורכבויות החברתיות שהוא מביא, כדאי לחשוב מראש עם הצוות החינוכי במקרה שיש חשש שילדך יפגע מחברים.
במקרה שהילד נוטה להיפגע הרבה, כדאי לבדוק את הסיבה. יש ילדים שמתקשים לתקשר בצורה מותאמת עם בני גילם, אולי יש ניואנסים חברתיים שהם לא מבינים או שמשהו בהתנהגות שלהם מרחיק את החברים. במקרה כזה, כדאי לחשוב היטב עם הצוות ולתווך לילד בזמנים ניטרליים ובאווירה נעימה את הנקודות שהוא צריך לעבוד עליהן. לפעמים אפשר לתת לילד אתגרים קטנטנים שהוא יוכל לעמוד בהם ולהתקדם, וכמובן לעקוב איתו אחרי ההתקדמות ולפרגן לו על כל צעד.
