יומיים אחרי ראש השנה, לפני שלוש שנים, מיכל סלה ז"ל נרצחה באכזריות רבה על ידי בעלה, אלירן מלול, לעיני ביתה התינוקת. שנה לאחר מכן, ערב ראש השנה, מצפה רמון, מתלקחת מריבה בין שירה איסקוב לבן זוגה והוא מנסה לרצוח אותה עם מערוך וסכין, לעיני בנם הפעוט. בן של שכנה שומע את זעקותיה של שירה וקורא לאימו וכך חייה של שירה ניצלים. עוד שנה חולפת. ערב חג סוכות במעלה אדומים, שוב מקרה של אלימות קשה. רחל אייזנשטדט ז"ל נרצחת על ידי בעלה שמנסה לביים זאת כהתאבדות. היא מותירה אחריה שבעה יתומים.
המקרים הקשים הללו שעלו לכותרות דווקא בזמנים שאמורים להיות הכי שמחים וחגיגיים, מספרים את סיפורה של חבית חומר הנפץ שנוטה להתפרץ בתקופה זו בשנה. אם במשפחות נורמטיביות החגים הם זמן משפחתי אפוף בניחוחות של תבשילים ועוגות, מפת שולחן לבנה, תפוחים בדבש והתרגשות לקראת שנה חדשה, הרי שבמשפחות בהם האלימות מרחפת באוויר מדובר בזמן שזרועים בו אימה ופחד.
יעל: "הייתי צריכה כל הזמן ללכת על ביצים כדי שהוא לא יכעס. כל דבר קטן היה יכול לגרום להתפרצות אלימה ומסוכנת שלו"
"בדרך כלל בתקופות החגים, האלימות הייתה מתחילה כבר מההכנות", מספרת יעל, אישה חזקה ומרשימה, יוצאת מקלט לנשים מוכות שהצליחה להימלט בזמן מחיי גהינום, יחד עם ילדיה. "קודם כל, בחגים אף פעם היינו יכולים לחגוג עם המשפחה המורחבת שלי. הוא דרש תמיד שזה יהיה בבית, עם המשפחה הגרעינית המצומצמת. בהכנות לקראת החג, תמיד היו צעקות ושאלות. לא משנה מה הייתי עושה, תמיד זו הייתה עילה לאלימות. אם קניתי הרבה, הוא היה כועס שבזבזתי כסף. אם פחדתי וקניתי קצת, הוא צעק עליי שלא קניתי מספיק. כשהייתי באמצע בישולים, הוא היה מקלל ואומר שאני לא יודעת לעשות כלום, שהכל מבולגן ומסריח.
"שעה לפני החג הוא היה נכנס למטבח ואוכל חצי מהאוכל שהכנתי. כשהייתי שואלת- 'למה לא לחכות לסעודה?' הוא היה משפיל ומבזה אותי. בפסח, אחרי שהכשרתי את כל המטבח לבד, הוא היה בא הביתה עם פיצה ומניח בכוונה על השיש. זה היה מחזה שחזר על עצמו שנה אחרי שנה. אם הייתי מעזה לומר משהו הוא היה צועק, דוחף אותי ולפעמים גם מכה אותי. הייתי צריכה כל הזמן ללכת על ביצים כדי שהוא לא יכעס. כל דבר קטן היה יכול לגרום להתפרצות אלימה ומסוכנת שלו".
יעל מתארת היסטוריה מתמשכת של אלימות מילולית, פיזית ורוחנית שהתפרצה בעוצמה בזמנים בהם המשפחה התכנסה יחד לזמן משותף. "בחג עצמו, פעמים רבות הוא לא היה יושב איתנו בסעודה. הוא היה נכנס לחדר והולך לנוח לפני הסעודה. אם הייתי מעירה אותו הוא היה צורח שהוא עייף. בליל הסדר, כשהילדים היו מתחילים לשאול שאלות, הוא היה כועס, לפעמים אפילו מעיף את כל מה שעל השולחן לרצפה או מטיח את הצלחות עם האוכל עליי בחוזקה. הייתה פעם שזרק עליי צלחת עם גפילטע פיש לעיני הילדים רק כדי להכאיב ולעצבן".
זה נשמע נורא.
"היה כואב ושורף בנשמה לחשוב על איך החגים אמורים להראות- ימים חשובים, מלאים באור ומשמעות, זמן של שמחה… ואצלנו רק חושך".
האווירה הקשה בבית של יעל לא פסחה על ילדיה שחוו חרדות, חוסר ביטחון, פחד תמידי ולחץ. "כל הזמן היינו צריכים להיזהר, לשים לב לאיך אנחנו מתנהגים או מדברים. ממש עצוב. כשאבא שלהם היה הולך לבית כנסת, הילדים היו מפחדים ללכת איתו. הרבה פעמים הם היו מבקשים ממני לאכול לפני שהוא חוזר ובסעודה היו עושים את עצמם עייפים כדי לא לשבת בשולחן יחד איתו. ילדים הם מאוד חכמים וקולטים הכל. הם היו ממש מנסים להתנהג כמו שצריך, להיות ילדים טובים ולא להפריע. הייתה תקופה קשה וחשוכה עבורם".
איך היה בשבילכם לחגוג אחר כך שבתות וחגים במקלט בו שהיתם?
"להיות במקלט בשבתות או חגים זו אווירה לגמרי אחרת- אווירה חגיגית, קדושה וטובה. לפני החג, כל אחת לוקחת חלק בהכנות ומה שהיא מכינה תמיד מצוין ומבורך. הכל רגוע. זו תחושה שנמצאים במקום בטוח בו אפשר ליהנות מהימים הללו כמו שצריך. זה נותן כוח, מראה שיש אפשרות לחיות חיים נורמליים. מצד שני, גם צבט לי הלב על כל מה שהפסדנו בשנים הקשות שעברנו".
זמן מועד לפורענות
עו"ד צילית יעקובסון העומדת בראש עמותת “בת מלך” המעניקה סיוע נפשי ומשפטי לנשים הנמצאות בסכנת חיים ומפעילה מקלטים עבורן, מאשרת כי אכן החגים והחופשים הם זמנים מועדים לפורענות. "אנחנו רואים בבת מלך ובפניות בקווי החירום שאנחנו מפעילים, עלייה משמעותית סביב חופשות וחגים, זמנים של התכנסות ביחד, זמן משפחה מרוכז ואינטנסיבי. כאשר מדובר על משפחות שיש ברקע דינמיקה של אלימות הזמנים האלה מועדים לפורענות. כמו סיר לחץ שמבעבע. גם בתקופת הקורונה והסגרים, הייתה עלייה חדה בפניות אלינו".
יעקובסון מבקשת מהציבור להטות אוזן בתקופה הזו למצוקתן של נשים ולא לחשוש להתערב או להושיט יד בכל מקרה של חשד קל לאלימות בתוך המשפחה. "אנחנו בפתחו של ערב ראש השנה וזה מבחינתנו זמן של העלאת מודעות. יכולה להיות שורה אחת לידי בבית הכנסת מישהי שחווה אלימות בבית ואני לא אדע. זה הזמן לשים לב. לא כל אלימות בבית, המשמעות המיידית שלה היא מקלט. ככל שתהיה מודעות לאלימות נוכל לעצור את זה בשלבים מוקדמים יותר, לסייע בתוך הקהילה.
עו"ד צילית יעקובסון: "המטרה היא שאף אישה לא תרגיש לבד. בתוך בית כנסת יכולה אישה להתפלל בין מאה נשים ולהרגיש לבד. ואם הן תדענה שהן לא לבד, כבר עשינו צעד משמעותי"
"כולם אומרים- חגים הם זמן של ביחד, זמן שנותן כוח לחורף, לשגרה, זמן שמחתנו. אבל יש אנשים שזהו זמן קשה עבורם ולכן חשוב להעלות בו את מודעות הציבור. אם מישהי קוראת את הדברים והיא חווה אלימות שתדע שהיא לא לבד. לצערנו יש משפחות שאלו זמנים בהם האלימות עלולה להסלים.
"אם משהו לא נראה לך כתמול שלשלום אצל אחות או חברה, לא להתבייש, לפנות. אנחנו מקבלים טלפונים ערב ליל הסדר, ערב ראש השנה, שכנות וחברות שאומרות- 'משהו לא מרגיש לי', 'אנחנו לא יודעות כיצד לגשש'. באופן כללי, אנחנו מבחינים שיש יותר ויותר פנייה של הורים, חברות, משפחה, וזה רק בגלל העלאת מודעות שלנו. בכתבות, בתכנים, בהסברה בתוך הקהילה. המטרה היא שאף אישה לא תרגיש לבד. בתוך בית כנסת יכולה אישה להתפלל בין מאה נשים ולהרגיש לבד. ואם הן תדענה שהן לא לבד, כבר עשינו צעד משמעותי".
אחת הבעיות בסיר הלחץ שמתפרץ בתקופה הזו בשנה זה המחסור במקום במקלטים, בפרט כשמדובר בנשים דתיות או חרדיות שרוצות להגיע למקום שמתאים לצביון הבית וששומר הלכה. באין מקום הן נאלצות להגיע למקלט כללי, בו הן חשות פחות בנוח. יעקובסון מודעת היטב לבעיה: "אנחנו מפעילים שי מקלטים ולצערנו יש לפעמים מצוקת מקום. אנחנו פועלות נמרצות בשנים האחרונות להקמת מקלט שלישי בשיתוף משרד הרווחה. כאשר יש אישה שצריכה להגיע אלינו ואין מקום, והבטן מתכווצת לי כשאני אומרת את זה, היא תופנה למקלט כללי. היו נשים שהגיעו לשם וניסינו לסייע עם אוכל מהדרין. ברגע שמתפנה מקום היא חוזרת אלינו. זהו הפתרון. מנהלות מהמקלטים שלנו נמצאות בקשר שוטף עם מנהלות המקלטים האחרים. זה לא מעבר להרי החושך. אנחנו תמיד עם יד על הדופק. היא לא נופלת בין הכיסאות. 13 הנשים שלא יכולנו לקבל בשנתיים האחרונות זה היה הפתרון עבורן".
שימו לב אל השכנה
לילי בן עמי , מנכ"לית פורום מיכל סלה ואחותה השכולה של מיכל סלה ז"ל שנרצחה על ידי בן זוגה מחזקת את דבריה של יעקבסון. "אם ברוב הבתים חופשות וחגים הינם תקופות של שמחה משפחתית, לצערנו בבתים רבים אלו דווקא התקופות הקשות ואף הקטלניות ביותר. מומחי אלימות במשפחה ברחבי העולם, וגם בישראל, מצביעים על עלייה באלימות בבתים בתקופות אלו. הגורם האלים בתוך הבית נהיה אלים יותר בתקופות של שינויים ותחושה שלו של איבוד שליטה. כמו גם, למשל, לידה של תינוק או מעבר דירה. כאשר הגורם האלים נמצא עם משפחתו יותר שעות בבית- יש סיכויים גדולים יותר לחילוקי דעות וגם לגילויי התנגדות מצד בני משפחתו לדרישות שלו המאופיינות בשליטה טוטאלית בהם, גם בדברים אזוטריים. כאשר הוא חש חוסר שליטה או כשלון שלו בשליטה בהם- הוא נהיה אלים. למעשה הוא מתנהג כמו תינוק מגודל שיעשה כל הדרוש כדי לקבל את מה שהוא רוצה; הבעיה היא שתינוק עם כח של גבר יכול לתת תוצאה קטלנית".
לילי בן עמי : "מיכל ז"ל לא ידעה שהיא בסכנת חיים מבן זוגה אלירן מלול. בתוך השנה וחצי שהם היו זוג היא כלל לא פחדה ממנו. הוא היה קנאי מאוד, אך הוא מעולם לא היה אלים פיזית"
אני מנסה להבין מבן עמי כיצד ניתן לזהות סימני מצוקה בזמן. כיצד לעצור ולגדוע את האלימות באיבה, לא להגיע למצבי קיצון שעלולים להסתיים בכותרות אדומות בעיתונים. "מיכל ז"ל לא ידעה שהיא בסכנת חיים מבן זוגה אלירן מלול. בתוך השנה וחצי שהם היו זוג היא כלל לא פחדה ממנו. הוא היה קנאי מאוד, אך הוא מעולם לא היה אלים פיזית כלפיה. לכן היא הייתה בטוחה שהיא יכולה להתמודד עימו ולהיפרד ממנו בכוחות עצמה.
"בעמותת פורום מיכל סלה סלה מיפינו חמישה תמרורי אזהר"ה בזוגיות, לזיהוי מסוכנות גם כאשר אין אלימות פיזית. חמשת התמרורים לפי האותיות אזהר"ה: א'- אובססיביות – הוא מחטט לך בנייד ובולש אחרייך; ז'- זוגיות דו פרצופית – הוא מתנהג אחרת בפומבי. ה'- הקטנה, 'גזלייטינג' – את תמיד אשמה בהכול. ר'- רגישות קיצונית – את הולכת על ביצים בבית שלך וחוששת מתגובה קיצונית במידה ותעלי את נושא הפרידה. ה'- הקדוש המעונה- הוא גם קורבן וגם תוקפן.
"במידה וזיהית תמרורי אזהרה בזוגיות, ישנו כלל ברזל: לא להיפרד לבד! הסיבה לכך היא שהגורם התוקף מכור לשליטה בבת זוגו, וכאשר היא מבקשת להיפרד- זה כמו נרקומן שלקחו לו את הסמים. המעשים האלימים הקיצוניים ביותר קרו בתקופת הפרידה. מה כן לעשות? חובה לפנות למומחית אלימות במשפחה שתעשה אבחון של המסוכנות ולאחר מכן תייעץ ותלווה. תקופת הפרידה מבן זוג אובססיבי עשויה להיות סכנת חיים! אילו אחותי או אפילו אני היינו נחשפות לתמרורי אזהרה בזוגיות, היא הייתה חייה היום".
במשרד הרווחה מדגישים כי נשים שסובלות מאלימות יכולות לפנות למוקד משרד הרווחה והביטחון החברתי במספר 118 הפעיל 24/7. במוקד ישנם עובדים סוציאליים המתמחים באלימות במשפחה אשר יזהו את הצרכים של הנשים ויתנו מענה אישי ומותאם לכל אישה.
לפרטים נוספים על תמרורי אזהרה בזוגיות: https://www.michalsela.org.il/warning-signs.
