החדש תמיד נושא עמו את חוסר הוודאות. לא משנה כמה ניסיון כבר צברנו, בכל פעם שאנחנו עושות עוד צעד של התפתחות או מבקשות ליצור ולממש רעיון או רצון חדש- אנחנו יוצאות אל 'הלא נודע'. חוסר הוודאות והבהלה שיש בצידו הם אתגר גדול שיכול להיות גם מחסום בדרך להגשמה. האיכות והכלי הכי משמעותי שיש בידינו בזמנים של אי וודאות – זה אמונה. המילה שמגיעה מהשורש א.מ.ן ונגזרת ממנה גם המילה אמון- היא איכות שמאפשרת לנו לבטוח. ה'לא נודע' הוא חלל פנוי והאמונה היא מרבד קסמים שיכול לשאת אותנו בתוך החלל הזה.
איך מגייסים ומחזקים את האמונה?
את האמונה אפשר 'לייבא' ולהגביר על ידי ידיעות שכליות מסוימות, דרך תפילה או בעזרת עובדות שאספנו מתוך חיינו כפי שהתנהלו עד כה. לרוב כשרוצים להגביר את האמונה והאמון צריך לתחזק את זה באופן אינטנסיבי ולא פעם זה יהיה כרוך גם במאמץ, כי מול האמונה תמיד יבואו גם קולות ושכנועים רציונליים שיחלישו אותה. גם אם נביט לאחור ונראה איך ההשגחה פעלה עד כה בחיינו, גם אז עלולים לצוץ הספקות שכן כולנו גם חווינו ניסיונות פחות 'מוצלחים'. כולנו חווינו תקופות של אי ודאות שגם אם הסתיימו בטוב, הן היו לא קלות.
ברוח חודש אלול שהוא כולו זמן הכנה אל החדש ואל קפיצת המדרגה הבאה של שנה חדשה, אני רוצה להציע לגשת אל האמונה ממקום אחר- מהמקום שהיה קיים בנו לפני שספגנו עובדות וידיעות. מקום שחווינו כשהיינו תינוקות.
תינוקות הם יצורים מאמינים מאוד
להאמין ולבטוח זה חלק מהאינסטינקטים ההישרדותיים של גור האדם. תינוק הוא יצור כל כך חסר אונים שאם לא יהיה בו רכיב פעיל של אמון, הוא לא יוכל להתפתח כי הוא כל הזמן יהיה נתון למתח גבוה מאוד של פחד מוות.
תינוק בוטח באופן מלא במי שנושא אותו ומטפל בו. תינוק מלא באמונה נטולת ספקות שכשהוא יהיה רעב- האוכל יגיע ושכל צרכיו יטופלו. בלי שיקבל מענה לצרכיו הפיזיים והרגשיים הוא לא יתפתח כראוי ואולי אפילו לא יצליח לשרוד. לא מדובר פה על אמונה דתית או רוחנית. מדובר פה על תודעה של בטחון ואמונה, ללא ספקות.
תארו לעצמכן שבלילה הייתן הולכות לישון בבטחון מלא, פשוט ומוחלט שכל הצרכים שלכן מטופלים ושלא יחסר לכן דבר- לא הייתן ישנות 'כמו תינוק', שינה עמוקה ובוטחת?
זה מה שהיה לנו בעבר ואל התודעה הזו אנחנו מוזמנות לשוב, שוב ושוב.
איך חוזרים לתמימות הראשונית הזו?
קודם כל אנחנו מפסיקות לחפש את זה במקום אחר או בחוץ . ננסה להיזכר במקום המאמין והבוטח בתוכנו שכולנו חווינו כתינוקות. ננסה לדמיין בעיני רוחנו מה זה אומר ואיך זה מרגיש. ואז, במקום 'לייבא' מבחוץ מחשבות וידיעות על אמונה – נפנה פנימה וננסה לעורר ולהעיר את האמון והאמונה הראשוניים.
איך מעוררים אותם?
את חווית האמון הראשונית מעוררים על ידי חיזוק הקשר שלנו עם התודעה התמימה באופן קבוע (לא רק במצבי חוסר וודאות או לצורך רגיעה נקודתית). הנה כמה כיוונים מעשיים שמעוררים את החלק הזה במוח שלנו שהצטמצם מאוד בתוך כל המחשבות, הדאגות, האחריות ומרוץ החיים;
- לפנות זמן לנשום נשימות עמוקות (כמו תינוק).
- להחזיר את תשומת הלב שלנו לדברים ה'קטנים' – רחש העלים ברוח, פרח שפרח בגינה, מגע של בד, צלילים ותחושות.
- מאוד חשוב לדאוג לכל הנוגע לצרכים הבסיסיים שלנו – אוכל בזמן (להימנע ממצבי רעב מתמשכים), שינה במידה מספקת, חום ואהבה. כל מה שתינוקת צריכה.
חודש אלול הוא זמן נפלא לחזור אל הבסיס של קיומנו, אל הראשוניות. לחזור אל המקום התמים של אמון ואמונה לפני שהוא 'התלכלך' ונסדק במפגש עם המציאות. נזין את האמונה בתוכנו בחודש הזה וניתן לה לשאת אותנו על כנפיה אל החדש והאחר.
