מירי, מטופלת בקליניקה שלי, חוששת מהורמונים, אבל מרגישה צורך לרווח בין הלידות. מה עושים? אפשר לשקול התקן. ההתקן התוך רחמי הוא אמצעי מניעת היריון בטוח ביותר, השני בבטיחותו לאחר המניעה ההורמונאלית. מדובר על התקן קטן עשוי פלסטיק בשילוב של נחושת, שמוחדר לתוך רחם האישה ונותר בו עד להוצאתו.
ישנם סוגים שונים של התקנים תוך רחמיים, כאשר השוני ביניהם הוא בצורתם (צורת T לעומת צורה טבעתית או כעין חצי ירח). הת"ר (התקן תוך רחמי) ששונה מעט, הוא התקן שנקרא גיניפיקס, מדובר בחוט שמושחלים עליו חרוזי נחושת קטנים שננעץ בתקרת הרחם. ויש את הבלרין, המצאה ישראלית, שמתאימה את צורתה לצורת עיגול. התקן מסוג אחר הוא התקן שנקרא מירנה, שנוסף לגוף הפלסטיק הוא מכיל כמות של ההורמון פרוגסטרון שמשתחרר לאיטו במשך תקופה ארוכה ומסייע למניעת היריון נוסף, מניעה הנגרמת מעצם הימצאות ההתקן בתוך הרחם.
כאמור, בדרך כלל לגוף הפלסטיק הקטן מצרפים כמות מסוימת של נחושת, שהימצאותה בחלל הרחם גורמת לתגובה כימית כעין-דלקתית הפוגעת בשחלות, בזרע, בחצוצרות וברירית הרחם. מנגנון הפעולה אינו לגמרי ברור, אך בניגוד למה ששיערו בעבר, שנוצרת מעין "הפלה" מוקדמת של העוברון שלא מצליח להשתרש על פני גוף הרחם בגלל נוכחות ההתקן, מקובל לחשוב היום שהדלקת הכימית היא זו שאינה מאפשרת ביוץ, הפריה והשרשה תקינים. בעבודות שנעשו על חולדות לא נמצאו גופיפים צהובים המעידים על ביוץ אצל חולדות שהתקינו להן הת"ר שהכיל נחושת.
ההתקנה מתבצעת במרפאת הרופאה, ואורכת מספר דקות בלבד. בדרך כלל אין כאב משמעותי בזמן ההתקנה, למרות שנגרם בדרך כלל דימום קל. לפני הפעולה האישה מתבקשת לעבור על דף שמסביר לה על פעילות ההתקן ועל תופעות הלוואי השכיחות האפשריות (דימום מוגבר בזמן הווסת, דימומים בין ויסתיים, כאבים בזמן הווסת). כמו כן בדף זה מוסברים הסיכונים (הנדירים) הצפויים לה, כגון חשש רחוק לניקוב שריר הרחם בעת החדרת ההתקן, פליטה עצמונית של ההתקן ובעקבות כך כניסה אפשרית להיריון לא רצוי, זיהום של איברי האגן, ועוד.
מומלץ מאוד לבצע את ההתקנה בזמן הווסת משלוש סיבות: א. התקנת ההתקן גורמת בדרך כלל לדימום שמעורר ספק הלכתי, כך שחבל להתקין אותו בזמן שהאישה מותרת. ב. בזמן המחזור צוואר הרחם פתוח יותר, דבר שמקל על הכנסת ההת"ר ומוריד את עוצמת הכאב בזמן ההתקנה. ג. התקנה בזמן הווסת מורידה את הסיכוי שהאישה הרתה לאחרונה, ושההתקנה תהיה בזמן שיש כבר היריון קיים.
לאחר לידה מומלץ להמתין ששה שבועות (גם ללא הופעת ווסת) לפני התקנת הת"ר כדי לאפשר לרחם לחזור לגודלו שלפני ההיריון ולמקומו בתוך האגן. זאת כדי למנוע פליטה עצמונית של ההתקן עם התכווצות הרחם.
כאמור, לאחר ההתקנה עלול להיגרם דימום הן מהרחם והן מצוואר הרחם, בעיקר אם הרופאה השתמשה במכשיר ליישור רחם לצורך ההתקנה, שעלול לפצוע את החלק החיצוני של הצוואר. כמו כן יתכנו כאבים קלים דמויי ווסת.
זה המקום להדגיש את העובדה שרוב הסיבוכים קורים בזמן הכנסת והוצאת ההתקן, כך שאין היגיון להחליף התקן שיושב במקומו ואינו גורם לדימומים. הרי אפשר להשאיר אותו ברחם למשך עשר שנים ויותר. לאחרונה פנתה אליי פציינטית וביקשה שאוציא לה התקן שהתקנתי לה לפני 19 שנה (סימן שאני צעירה!), שעל פי גילה אין לה עוד צורך בו. לנשים מבוגרות שסיימו את "תוכנית הילודה" שלהן וחוששות להיכנס להיריון לא מתוכנן בגילן, יש היגיון רב בהכנסת התקן. קיימת תופעה של נשים שיש להן רחם בעל צורה חריגה, כגון רחם דו-קרני או שברחמן צלקות ניתוחיות רבות בעקבות ניתוחים קיסריים, תופעות אלו מקשות על התקנה בטוחה של ההתקן.
