איך יכול להיות שאחת התחושות הכי נפוצות בזוגיות היא בדידות? נכון שלכולנו יש חלום שכשנתחתן לא נרגיש יותר בדידות ולבד לעולם. סוף סוף מישהו/י יבין אותנו, יתעניין בנו, ידאג לנו, יהיה איתנו, יאהב אותנו… אז איך יכול להיות שאחת התחושות הכי נפוצות בתוך נישואין היא הבדידות?
משפטים שאנחנו שומעים שוב ושוב הם-"לא רואים אותי", "אני מרגיש/ה לבד בקשר הזה". וזה למרות שאנחנו עטופים בהמון זמן של משפחתיות ואנשים קרובים – כמו פסח שרק הסתיים… תחושת הבדידות כואבת בתוך קשר זוגי במיוחד כשזה נוגע לקשר האינטימי. למשל משפט שאנחנו שומעים המון הוא: "רוצים ממני, אבל לא אותי…"
איך זה קורה? שאנשים חיים יחד, כשכל פרטי חייהם מעוּרִים אחד בשני אבל הם עדיים מרגישים לבד? הבדידות בנישואין לא באמת נפתרת ולפעמים אפילו מעמיקה. וכשלא עושים שינוי המרחק הולך וגדל. חלומות הביחד והציפיות נראות יותר כמו דימיונות.
אנחנו פוגשים כל כך הרבה זוגות שעם השנים מרגישים כל כך מרוחקים ובודדים, עד כדי תחושה של שני זרים באותו בית. וזה לא חייב להיות כך. הנִפרדוּת, ההתפתחות האישית לכיוונים שונים יכולה להרחיק ולהעמיק את הלבד. אבל גם יכולה דווקא להיות אבן שואבת להתפתחות אינטימית.
אז איפה זה הולך לאיבוד? מה גורם לתחושת הבדידות בנישואין? הפספוס הגדול מתחיל בציפיה שמישהו יפתור את בדידותי, עד רמה שיקרא את מחשבותי. בעודי הוגה הוא עונה. בעודי חולמת הוא יגשים. יקשיב לרווח שבין המילים. ידע אותי לאנחות…
אבל אם משהו צריך לפתור את בדידותי, סימן שהיא הייתה כאן קודם, עוד לפניו. ובמקום הציפיה שמישהו יהיה אני, או יציל אותי מעצמי. או יגור בתוכי תמיד. במקום לאפשר לכל אחד מרחב להיות הוא עצמו בתוך הקשר, זוגות עסוקים רבות בלשנות אחד את השניה שיהיו כמוהם, יתאימו לציפיותיהם. הציפיה שיפתור אותי מבדידותי דרך זה שיהיה כמוני או יחשוב אותי, מוחקת את האינדבידואליות הכל כך חשובה עבור האינטימיות והתשוקה. כי דווקא בשונות, וברווח שבין האנשים השונים מתרחשת המשיכה ונבנה החשמל וההפריה האינטימית.
יש הבדל בין בדידות לעצמאות. ככל שהאינדבידואליות מתפתחת המשיכה והאינטימיות יכולים להתחזק, בתנאי שמביאים את האנרגיה השונה חזרה אל תוך המרחב המשותף.
חלק מסיפור הבריאה הוא שהזיווג עצמו מתרחש למשך כמה רגעים יקרים מפז מתוך כלל החיים המשותפים וגם מתוך מפגש האהבה. האפשרות וההזדמנות להיות ממש ל 'בשר אחד' זהו רגע שנבנים אליו, מתאספים אליו. כל אחד ואחת מבני/ות הזוג ממקומם, תחושותיהם, עולמם השונה והמקום בו היו מונחים במשך היום. דווקא הציפיה אחד מהשניה להתאמה, לנבא אחד את השניה, להבין לבד, להענות… מנציחה פעמים רבות את הלבד במקום להעמיק את המפגש בין שניים אוהבים.
אתם לא אמורים לנחש אחד את השניה, לא אמורים להבין בלי מילים, אתם לא אמורים לספק צרכים ולהיות בשירות. אתם לא אמורים לפתור את הבורות והתהומות הקיימים במעמקי הלבד. אתם לא אמורים לרצות כדי שמישהו אחר יהיה מרוצה. זה לא יחזק את היחד האינטימי שלכם.
מבדידות לעצמאות אינטימית:
אתם כן מוזמנים לשתף בעולמכם. אתם מוזמנים להביא את עצמכם במלואכם. אתם מזומנים להעשיר את מפגש האהבה המשותף בעולמות השונים שכל אחד מכם מפתח. אתם מוזמנים להביא את עצמכם אל הקשר במקום לקחת ממנו- וזה הכי ממלא. הזוגיות לא פותרת את הבדידות. אבל כשהלבד מתפתח לעצמאות אינטימית אישית- הוא נהיה אבן שואבת עבור יחד ייחודי ומפרה.
להצטרפות לקבוצת 'עונג זוגי'- קבוצה שקטה עם תרגולים ותכנים בנושאי זוגיות ואינטימיות- שלחו לנו מייל ל-orpnimi1@gmail.com או כנסו לאתרנו "כלים שלובים זוגיות".
