זמן ניסן הוא זמן גדוש במשימות. הרצון הבוער להגיע לחג אחרי שעשינו סדר, ניקינו ופינינו מיותרים, שחררנו עודפים, הגענו לכל הפינות בתוכנו ובבית, וגם הספקנו איזה טיול או שניים בטבע האביבי הופך את השבועיים הקרובים לחתיכת פרויקט. כולנו מגיבים לזמן הזה בואכה פסח ברצון להתחדשות של ממש. זו הרוח של ניסן עליו נאמר "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, ב') בשילוב עם האביב שעושה חשק לנער את האבק והדחיסות החורפיים.
אז רגע לפני שאנחנו מסתערות, אני רוצה להניח פה הצעה לניהול חכם של מיזם ההתחדשות הנוכחי ולהסב את תשומת הלב לכך שכשנשב לשולחן החג עייפות ומרוצות – השאלה הראשונה שנשאל היא – מה נשתנה? באמת.
כשאנחנו נכנסות למשימה הסכנה הגדולה היא שאנחנו מתרכזות יותר מדי במשימה עצמה, בעשיה ושוכחות את המהות שלה, את הרצון שנמצא בשורש התנועה שלנו. חשוב לזכור שהפעולות והביצועים שלנו בעולם וכן התוצאות והיעדים שאנחנו מגיעות אליהם הם 'רק' הביטוי הפיסי למשהו הרבה יותר עמוק שחשוב לנו. אי אפשר בלי הביטוי הפיסי של הדברים אך הוא עקר אם לא מחוברת אליו הכוונה והמהות.
ההכנות לפסח שופכות אור על כל תנועת העשיה שלנו בעולם ונותנות לנו הזדמנות לתקן ולהפסיק לבלבל בין האמצעי למטרה. האמצעי הוא – העשיה והתוצאות. והמטרה היא – אותו הדבר האישי שמבטא התחדשות עבור כל אחת בזמן הזה.
איך לנהל פרוייקט התחדשות?
לרוב הדבר הראשון האוטומטי שנעשה בתחילת מבצע עמוס משימות הוא להגדיר את היעדים ולתכנן את לוח הזמנים. ברוח ההתחדשות אני מציעה להתחיל במה שחשוב באמת, בכל משימה ובטח במשימה הנוכחית. הדבר הראשון שכדאי שנעשה לפני תכנון הביצועים הוא דווקא לקחת רגע לעצמנו, לעצום עיניים, לדמיין אותנו יושבות לשולחן הסדר שומעות את השאלה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" ולענות לעצמנו – איך אני רוצה להרגיש ברגע הזה? מה הדבר שהשתנה אצלי? מה הוא אותו החלק בי שנמצא במיצרים, בחווית עבדות ומבקש לצאת לחירות? אני מציעה לקחת דף ועט ולרשום את התשובות שעולות. מה שכתבתן הוא היעד האמיתי. לשם אתן רוצות להגיע. וזה מסמך הכוונה שלכן.
השלב השני הוא לקחת דף חדש, חלק ולכתוב בתפזורת את כל המשימות שחשוב לכן שיתבצעו בזמן הזה. עכשיו תוסיפו לאותו הדף משימות/ביצועים שמביאים לידי ביטוי את השינוי שציינתן בדף הקודם. לדוגמא: אם בתשובה לשאלות ה'מה נשתנה' עניתי שמה שבי שמבקש לצאת לחירות הוא תחושת נינוחות ובטחון, אז אני אוסיף לצד משימת פינוי המחסן, כיבוס הוילונות ומסירת בגדים מיותרים, גם משימה של לשבת בגינה בנחת עם כוס קפה וספר חצי שעה ביום.
השלב השלישי הוא שלב 'תיאום הכוונות'. קחו צבע ביד, הניחו לפניכן את שני הדפים. קראו שוב את 'מסמך הכוונה' ועכשיו צבעו רק את המשימות שמתאימות ותומכות בכוונה וברצון שלכן. לדוגמא, אם רשמתי בתפזורת המשימות – צביעת חדר השינה וזו משימה שתגביר את תחושת הנינוחות והבטחון שלי, היא תצבע. אך משימה כגון מיון צעצועי הילדים שאינה תומכת בנינוחות ובטחון – לא תצבע.
עכשיו הגענו לשלב התכנון בפועל, קחו את לוח הזמנים המוקדש למיזם ההתחדשות ושבצו בו אך ורק את המשימות שנצבעו. שימו לב שנתתן לכל משימה כזו את מסגרת הזמן הראויה לה כולל 'ספייר' ושיש לכן את כל מה שאתן צריכות בשביל ביצוע המשימה.
ומה עם שאר המשימות שרשומות ולא נצבעו? שמרו את הדף הזה וטפלו בהן אחרי הפסח. אפשר למיין צעצועים גם בסוף החודש. ואולי תופתעו ויהיה להן מקום אחרי הכל. העיקר שלא נתבלבל בין העיקר לתפל. ואת מסמך הכוונות את מוזמנת לקרוא מדי יום ולשמור על קשר רציף עם מה שבאמת חשוב לך.
