מדי שנה בסמוך לפורים אנחנו מקבלים פניות בהודעות ושיחות אנונימיות עם אותה שאלה שחוזרת על עצמה בוורסיות שונות- האם מותר לקיים יחסים מתוך השכרות של חג?
אני לא פה כדי לענות תשובה הלכתית אבל זו הזדמנות להסתכל על השאלה הזו לעומק.
בעצם למה לא? לפעמים דווקא זה מה שצריך- לשחרר את הראש או את האחיזות ברשימת המטלות או העצבים שהצטברו בגוף. להרים כוסית זוגית בהחלט יכול לנער את התפקוד של החיים, להוציא אותנו לרגע קט מהמלבושים המקצועיים וההוריים. להזכיר לנו את היותנו זוג אוהבים. זו עצה נפלאה, להרים כוסית של לחיים בסופו של יום, לחגוג את האהבה ולזכור מה חשוב באמת.
אז למה לא? מה עומד מאחורי השאלה הזו שמגיחה אליי בכל שנה מחדש? מהו החשש המתגנב בקולה של אותה אישה שמתקשרת לשאול? קיים גבול מאוד דק אך קריטי במפגש אינטימי בין קבלה ללקיחה. נתינה וקבלה הם חלק מופלא מריקוד האוהבים, וזה מתבטא ברבדים רבים במפגשי החיים. זו חלק מדינמיקה נפלאה של מגע ועוררות שבה טבעי לשמח, לענג ולפנק האחד את השנייה.
אך עולה פה שאלה- האם בסיטואציית השכרות הפורימית שמתגלגלת למפגש אינטימי יש לקיחה של עונג או ראיה עמוקה אחד של השנייה? האם זu כוחנות או נביעה של אהבה נעלה?
ישנו מושג המופיע בהלכה הנקרא "בני תשע המידות" באמצעותו מתוארות תשעה סיטואציות של מפגש מיני כאשר חלקן מתייחסות לקיום יחסים מתוך מריבה זוגית או במצב של חוסר חיבור רגשי ("בני מריבה", "בני שנואה", " בני אנוסה" וכן הלאה). אחת הסיטואציות היא של שיכרות. "בני תשע המידות" הם תיאור של מפגשים אינטימיים שיש להם השפעות והשלכות רוחניות מורכבות, "כממזרים ואינם ממזרים… ותקשה עליהן עבודת ה'".
"והאדם ידע את חוה אשתו"
במפגש אהבה מלא יש סנכרון בין הגוף הנפש והתודעה. יש תנועה בטוחה בין נתינה לקבלה ולא תהיה חוויית אי נוחות וחוסר ביטחון או תחושה של לקיחה האחד מהשנייה. במפגש אהבה מלא ובטוח תהיה ידיעה עמוקה של נבכי הנפש והגוף. תהיה ראייה של המקום בו את עומדת.
יהיה רצון ולא ריצוי. לא יהיה שימוש אחד בשנייה למילוי צרכים בלבד, אלא המפגש ביניכם ירגיש כמרחב מקודש שבו שורה שכינה ושוכנת אהבה. עד דלא ידע- זה טריקי, בחיים בכלל וגם בחיי אהבה. לצאת מהדעת יכולה להיות בריחה. בריחה מלהסתכל לעומק בעיניים של עצמנו ושל אהובנו.
בריחה מנוכחות אמיתית. בריחה וניתוק מחוויה קשה ולא קשובה. עד דלא ידע יכול להיות גם בדיוק ההיפך מזה. כלומר, דווקא מתוך הדעת, החיבור העמוק והנוכח בכל הרבדים- ניתן לגדול, להיפתח ולהרחיב את האהבה התשוקה והעונג לעוד רבדים ומחוזות- עד דלא ידע.
