הפחד לטעות מלווה פעמים רבות את הבחירות שלנו בחיים. משלב מאוד צעיר בהתפתחות שלנו אנחנו אוספות נתונים לגבי מה טוב ומה לא טוב, מה נכון ומה לא נכון. למעשה הנפש שלנו מוכוונת לפעול דרך ההתוויה הזו במטרה לקבל את התוצאה הטובה ביותר. אפשר להגיד שזה אינסטינקט ראשוני, הישרדותי חשוב מאוד. אפשר גם לומר שתפיסה דיכוטומית זו עלולה להגביל אותנו מאוד בבגרותנו ולעכב אותנו מלקבל החלטות.
בחסותו של הזמן הזה, חודש אדר, ניתנת לנו ההזדמנות להשתחרר מעט מהנחות היסוד האלו ולאפשר לעצמנו תנועה יותר גמישה שמוכנה לפגוש תוצאות אחרות מהרגיל. אי אפשר שלא לראות את הקשר בין ההכנה הזו באדר ובין חג הפסח שנמצא ממש מעבר לפינה, שכן חירות אמיתית כוללת בתוכה את החירות לטעות. אך מה נעשה עם הפחד מתוצאה לא טובה, עם הפחד לטעות? מה ייתן לנו את הכוח לקחת סיכון שכזה?
הנה במרכזו של חודש אדר מונח עקרון שנותן מענה לשאלה זו. לקראת סופו של סיפור המגילה מופיעות צמד מילים- "ונהפוך הוא…" (אסתר ט', א') צמד מילים שהופך גם לעקרון מנחה בתורתו של רבי נחמן מברסלב: "…כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר. וְיֵשׁ עִנְיָן שֶׁמִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה…" (ליקוטי עצות, התחזקות, לו).
איך עקרון ההיפוך לטובה תומך בנו?
הפחד לטעות מבוסס על התפיסה שיש קיבעון. שהדברים נקבעים וזהו. שאת הנעשה אין להשיב. שאם טעיתי או קיבלתי תוצאה לא טובה – זה סופי. וכגודל הסופיות והמוחלטות כן גודל הפחד וההימנעות.
סיפור המגילה, והרוח של חודש אדר אומרת קודם כל שיש מציאות של 'נהפוך הוא'. שהדברים מתהפכים. שאין קבעון ואין מוחלטות. על גבי זה בא ר' נחמן ומוסיף – 'לטובה'. הנה הצעד הראשון לקראת תנועה חופשית – הנחת יסוד מעניינת שניתנת לנו בזמן הזה בעוצמה יתירה וכדאי להכניס אותה לסל הנתונים שעל פיו אנו מתנהלות:
- יש תנועה, אין קבעון.
- יש אפשרות של היפוך (הפוך מהצפוי, הלוגי).
- התנועה היא תמיד לטובה.
יש פעמים שאנחנו מרגישות את המקום שלנו בעולם צר עבורנו. זה סימן שהנחות היסוד שעל פיהן אנו מתנהלות כבר לא מתאימות לנו. זה יכול להיות בכל פרט מחיי: תחום העיסוק, מקום העבודה, הדרך שבה אני מנהלת את הזמן שלי, הפעילות הגופנית שהתרגלתי לעשות, סוג התזונה שלי, איך שאני מנהלת את מערכות היחסים בחיי. ואפילו איך שאני מתלבשת. לא פעם אחד מהאזורים האלה מבקש שינוי, אך זה דורש מאיתנו לפתוח לדיון את ההגדרות הפנימיות – וזה מפחיד.
תמיד ידענו ששינוי הוא הדבר הקבוע ביותר. בזמן הזה כדאי להטמיע את הידיעה הזו ולהתחיל לעבוד איתה. לרוב אנחנו עובדות כנגדה. כלומר ,אנו חוות את המציאות כדבר לא צפוי וקובעות דברים בחיינו שייתנו לנו תחושת ביטחון. הקושי הוא שהקביעות לעתים הופכות לקבעונות. עכשיו יש הזדמנות ל'תפוס גל' ולהסכים להזיז חלק מהעמדות והקביעות שהעניקו לנו בטחון בעבר, אך כעת הן עומדות ביננו ובין התנועה הבאה שמבקשת לבוא. זה הזמן להזכיר לעצמנו שאיננו יכולות לחזות בוודאות מה תהיה התוצאה היות והכל יכול להתהפך ושלא משנה מה יקרה- הכל מתהפך לטובה. גם טעויות הופכות למתנות.
איך עובדים עם הרעיון הזה הלכה למעשה?
- קודם כל, אני מזהה בתוכי או בחיי את האזור הכבוי, העייף, השחוק.
- דבר שני, אני מבינה שייתכן ששמתי שם יותר מדי תפיסות ואמונות מגבילות של 'נכון ולא נכון'. אני רושמת לי אותם.
- בשלב הבא, אני מסכימה להתחיל ללמוד תנועה אחרת, חדשה – לאפשר ל'נכון' ול'לא נכון' להבחן מחדש. להביא הגדרה חדשה. לקבוע הנחיה הפוכה.
- מזכירה לעצמי שהכל משתנה כל הזמן ושיש אפשרות טובה מאד שמה שאני חשבתי והתרגלתי – יתהפך.
- ועוד תזכורת חשובה- הכל מתהפך לטובה. שום טעות אינה סופית. תמיד היא לוקחת אותי עוד צעד קדימה להטבה גדולה יותר.
מזמינה אתכן לקחת את הרוח הגבית שמציע אדר ולהתמסר אליה, לתת לה להביא אותנו עד לחג הפסח יותר משוחררות ונאמנות לעצמנו כפי שאנחנו בשלב הזה, עד השינוי הבא.
