מחקר שבדק כמה פעמים ביום אנשים צוחקים גילה הבדל לא מצחיק בכלל בין כמות הצחוק של ילדים ושל מבוגרים. בעוד שילדים צוחקים כ-400 פעמים ביום, מבוגרים צוחקים בערך 20 פעמים ביום. הצחוק של הילדים הוא חלק מאיזושהי סגולה חמקמקה השייכת לילדים שאנחנו המבוגרים מקנאים בה, מין קלילות ויכולת לעבור ממצב רוח אחד לאחר בטבעיות. הסגולה הזאת קשורה גם להתפעלות של הילדים שבעיניהם העולם מלא הפתעות וחידושים. אפילו בדיחה שגורמת להם להתגלגל מצחוק ולנו לגלגל עיניים כי שמענו אותה כבר אלף פעם היא חידוש קטן ומעורר התפעלות עבורם.
כל המבוגרים רוצים להכניס יותר צחוק לחייהם, וכל ההורים רוצים שבבית שלהם יהיו צחוקים והומור בריא. איך קורה שלמרות הצחוק הטבעי של הילדים ולמרות הרצון והכוונה של ההורים, בהרבה מאוד בתים שומעים יותר מתח מצחוק, יותר מריבות מהומור? למעשה ככל שהילדים גדלים ובעיקר סביב גיל ההתבגרות כמעט לא מתקיים צחוק טבעי ובריא בתוך הבית. ההורים מפחדים להתבדח ולקבל מהמתבגרים הערה עוקצנית או נאום משתלח, והילדים לא רואים בהורים שותפים להומור שלהם ומפחדים לשתף בעולמם ולקבל נאום חינוכי או חוסר הבנה.
המכשול העיקרי בהכנסת הומור לבית הוא הציניות. ציניות היא האויבת האמיתית של כל מערכת יחסים ובוודאי של הקשר העדין והיקר בין הורים לילדים. הבעיה היא שציניות דומה להומור ועבור מבוגרים רבים היא אכן סוג לגיטימי של הומור, אבל כשמשתמשים בה עם ילדים היא עלולה להיות פוגענית ואפילו הרסנית. ההומור הציני מאפשר להתמודד עם מצבים כואבים מכיוון שהוא מגיע מנקודת מבט שמסתכלת על המציאות מבחוץ. זוהי נקודת מבט בוגרת ומורכבת שמתפתחת עם השנים. לילדים אין את היכולת להסתכל מבחוץ על המציאות וכשהם נתקלים בהסתכלות כזו הם מתבלבלים ומרגישים שהמציאות שהם הכירו לא אמיתית ולא בטוחה. מבוגרים שציניות היא סוג ההומור היחיד בו הם משתמשים מאבדים את היכולת הפשוטה לחוות את המציאות מבפנים. למבוגר כזה יהיה קשה להכניס לבית הומור פשוט ותמים, והוא ירצה להגשים את הרצון שלו לבית מלא צחוק דרך ההומור שהוא מכיר.
צריך להבין שציניות היא הרסנית עבור הילדים. ילד שההורים מצפים ממנו להבין ציניות, להסתכל על המציאות שהוא עצמו עוד לא הבין מספיק מבחוץ, מרגיש שהאנשים שאמונים על הביטחון שלו בעולם לא עושים את תפקידם. בגיל הצעיר ההורים צריכים ללמד את הילדים את הבסיס של ההתנהלות בעולם, לתת מקום לכל הרגשות והמחשבות שלהם ולתת להם פשר והקשר מיטיבים. למעשה הדרך לפתח את יכולת ההתבוננות מבחוץ מגיעה רק אחרי שיש אמון מלא במציאות, וידיעה שמה שאני מרגישה ומבינה הוא אמיתי. אפשר לומר שבגיל הצעיר ההורים צריכים ללמד את הילדים איך לקרוא מפה, כדי שכאשר יגדלו יהיה להם ביטחון לחפש את השבילים הצדדיים שלא מסומנים במפה. ילדים שגדלים עם ביטחון יוכלו לאמץ נקודת מבט צינית כשירגישו שהיא מועילה להם ולא במקום צחוק והומור פשוטים.
הדרך הקלה והפשוטה להכניס הומור לא ציני לבית היא להתחבר למה שמצחיק את הילדים. אם הם קטנים זה יהיה ממש קל כי יש לך מאות פעמים ביום הזדמנות לצחוק איתם על מה שמצחיק אותם. אם הם גדולים יותר תצטרכי לגרות את החוש השישי שלהם ושלך. אפשר לעשות בארוחת ערב סבב בו כל אחד מספר משהו מצחיק שקרה לו היום. לא תמיד יש תשובות לשלוף, בדרך כלל אנחנו לא שמים לב לדברים מצחיקים שקרו לנו, אבל לילדים יותר קל לחשוב על אירועים מצחיקים והם יוכלו להדביק גם אותך בהתבוננות הזאת. גם אם הם מספרים משהו שלא מצחיק אותך, נסי להבין מה הצחיק אותם ולצחוק יחד איתם. צחוק הוא אחד הדברים שמחברים מאד בין אנשים, ומחזקים את התחושה שהם מובנים ואהובים.
