"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְכַהֲנוֹ-לִי" (כ"ח, א')
לאחר מתן הוראות מפורטות לבנית המשכן וכליו, מבקש הקב"ה ממשה להוציא ולייחד מתוך בני ישראל את אהרון ובניו בכדי שיקבלו עליהם את מלאכת הכהונה ובכך יהפכו למשרתי ה'. במסגרת תפקידם, נתפרו עבור הכוהנים בגדים מיוחדים, שאותם צוו ללבוש בבואם לשרת את הקודש. גם עבור הכהן הגדול, צווה משה לתפור בגדי כהונה שייחדו אותו מייתר הכוהנים ובו בעת שישקפו את מורכבות תפקידו: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת… וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ–לְכַהֲנוֹ-לִי" (שם, ב-ג).
משני הפסוקים המובאים לעיל עולה שבגדי אהרון בכללותם, צריכים היו לענות על שלושה פרמטרים נפרדים: ראשית, היה עליהם להיות "בגדי קודש", דהיינו "בגדי שירות" אותם יכול היה הכהן הגדול ללבוש בעת מילוי תפקידו. שנית, בגדים אלו היו צריכים להוות סמל של "כבוד ותפארת", שהעידו שכל הלובש אותם הינו בעל תפקיד רם. ושלישית, "לְקַדְּשׁוֹ–לְכַהֲנוֹ-לִי", בעצם לבישת בגדי הכהן הגדול התקדש הלובש אותם והיה מוכן פיזית ונפשית להיכנס לתפקיד הכהונה.
כשבוחנים את פרטי הלבוש השונים של הכהן הגדול, ניתן לראות ששלושת הפרמטרים הללו נשמרו בקפידה בכל חלקי הלבוש. אולם, היו שני פריטי לבוש הקשורים זה בזה, שלגביהם ניתן לטעון שהם טומנים בחובם פרמטר נוסף חשוב לא פחות. חלקי הלבוש המדוברים הינם אבני השהם, שהושמו על הכתפות, ואבני החושן שהונחו על לוח ליבו של הכהן. הכתפות הינם כתפת האפוד של הכהן, שעליהן הונחו שני אבני שהם, כשעל כל אחת מהן נחרטו שש משמות השבטים של בני ישראל לפי סדר הולדתם וכל אבן מוסגרה בזהב. "וְשַׂמְתָּ אֶת-שְׁתֵּי הָאֲבָנִים, עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד…" (שם, יב). גם כיום, בבגדי השרד כמו במדי הצבא, ניתן למצוא כתפות שתפקידם העיקרי הוא להציג את דרגתו של האדם ולמקם אותו בסולם ההיררכי על מנת שידעו כולם מה הן סמכויותיו ומהו הכבוד שיש להעניק לו. אך שלא כמו הכתפות של המדים כיום, תפקידם העיקרי של כתפות הכהן הגדול לא היו לשם כבוד או לסימון מקום היררכי אלא לשמש כזיכרון: "אַבְנֵי זִכָּרֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, עַל-שְׁתֵּי כְתֵפָיו–לְזִכָּרֹן. (שם, יב).
מעניין ללמוד שגם תפקידו של פריט הלבוש השני החושן, שהיה קשור אל הכותפות בשרשראות זהב, היה לשמש כזיכרון. "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, עַל-לִבּוֹ–בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ: לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָה, תָּמִיד." (שם, כט). החושן שהורכב אף הוא משמות שניים עשר השבטים שנחרטו על אבנים שונות וסודרו בארבע טורים משובצים זהב, היה פריט הלבוש הבולט ביותר ואולי החשוב ביותר מכל בגדיו של הכהן.
מדוע תפקידם של החושן והכתפות היה לשמש כזיכרון?
מקריאת הפסוקים והבנת מיקומם של פרטי הלבוש על גוף הכהן – הכתפיים מסמלות את כובד האחריות והלב מסמל טוהר ומשפט צדק – ניתן לטעון שלזיכרון היה כפל תפקידים: התפקיד הראשון, בא לאזן את הכוח והיומרה היכולים לנבוע מעצם מעמדו הרם של הכהן הגדול ולהזכיר לו את מיקומו ואת תפקידו כמשרת ה'. כמו כן, זה בא להזכיר לכהן הגדול את גודל המשא והאחריות הנגזרים מתוקף היותו שליח בני ישראל לפני ה'. על הכהן הגדול העומד מרוגש ומרומם בפני הקודש, לזכור לייצג תמיד את שניים עשר השבטים הנמצאים על לוח ליבו ועל כתפיו באופן טהור ואמיתי.
כשבוחנים את פרטי הלבוש של הכהן הגדול, מגלים שמורכבותו של התפקיד בא לידי ביטוי בהופעה החיצונית. אך יחד עם זאת, האחריות לאחוז בו ולזכור את מהות התפקיד והאחריות הנובעים ממנה, נתונים בידי האדם הלובש את הבגדים ולא בידי הבגדים עצמם.
