השבוע ראש חודש אדר א' שפותח חודשיים של שמחה, ונראה לי שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו, אבל המושג שמחה הוא מעורפל. מצד אחד הוא הדבר הזה שכולנו רוצות ומצד שני יש לו יחסי ציבור מורכבים, וכשהוא מחובר לחודש אדר הוא מעלה גם את מפלס הלחץ אצל אמהות רבות שלא רואות קשר בין שמחה לבלגן והוללות, או לחילופין לניקיונות פסח שנושפים בעורפן. מה זה בכלל שמחה – ריקודים ושירים בסגנון ברסלב, פינוקים והווי משפחתי, האם זו בחירה או מצב נפשי נתון, האם זה באמת חמקמק או שאפשר לגדל ילדים שמחים באמת? צריך לזכור שילדים מטבעם הם שמחים. המעברים הקלים והמהירים שלהם ממצב למצב, הגמישות הנפשית והסקרנות הטבעית מאפשרים להם חיים עם הרבה שמחה. השאלה העמוקה יותר היא איך מגדלים אותם להיות מבוגרים שמחים, מה את יכולה לעשות עכשיו עם הילדים שלך כדי שהם יהיו שמחים גם בבגרותם?
שמחה זאת לא פעולה, זה רגש ומצב נפשי לכן אי אפשר לעשות שמחה אלא לבנות תנאים שיאפשרו לנפש להגיע למצב המיוחל. כדי לגדל ילדים שמחים לא צריך להיות בית של ריקודים ושגעונות או צחוקים. למרות שזה תמיד דבר מבורך וודאי עוזר להרים את המצב רוח, אבל מצב רוח טוב הוא לא התנאי היחיד וההכרחי לחיים שמחים. כדי להבין מהם התנאים שמאפשרים לשמחה להיות חלק מהחיים צריך קודם כל להבין ששמחה היא תוצאה, ולכן המיקוד לא צריך להיות על השמחה אלא על מה שמעורר אותה. אין צורך לדבר עם הילדים על חשיבות השמחה, אלא רק לאפשר את התנאים להתפתחות הטבעית של הכח הזה בנפש.
התנאי הראשון לשמחה הוא היכולת האותנטית לחוות כל חוויה ולהרגיש כל רגש. אפשר לנסח זאת כך – אם אתם רוצים ילדים שמחים תנו להם להיות עצובים. הרבה פעמים מרוב שהורים רוצים שהילדים יהיו שמחים הם לא מאפשרים להם לבטא רגשות לא נעימים. לפעמים אין בבית לגיטימציה לרגשות משום סוג ולפעמים רק לרגשות של כעס או פחד, וזה לא בהכרח מופנה כלפי הילדים. בבתים רבים ההורים לא נותנים לגיטימציה לרגשות האלו גם בתוכם. זה לא נעים שילד כועס או ממורמר, זה גם לא נעים להרגיש בתוכנו את הרגשות האלו, אבל האמת היא ששמחה מתרחשת כשיש זרימה של רגשות. שמחה מגיעה מזרימה ולא מגיעה כשיש חסימה במערכת הרגשית. אם ניתן לילד לבטא את הכעס או הפחד שלו, את הזעם או התסכול (כמובן בדרכים שלא פוגעות בו או באחרים), נגלה די מהר שאחרי הביטוי הרגשי מגיעה הקלה והוא פנוי לעבור לפעילות אחרת. ככל שילדים מבטאים בחופשיות מנעד רחב של רגשות חוויית החיים שלהם היא יותר שמחה.
כשהמערכת הרגשית פתוחה ורגשות שונים עוברים דרכה ישנו עוד תנאי שמאפשר שמחה. החופש לבחור וללמוד מכל בחירה היא הדרך לבחירות מדויקות ומיטיבות בחיים, שמביאות באופן טבעי לקלילות ושמחה. אדם שבוחר בחירה נכונה לו (מקצועית, זוגית, תזונתית וכן הלאה) הוא אדם שמח. בלי מאמץ, רק עם בחירה נכונה ואחריות אישית אפשר לחיות בתדר של שמחה. כמו ששמחה מגיעה כשישנה זרימה במערכת הרגשית כך היא מגיעה כשישנה זרימה במציאות החיים, כשאת לא עסוקה בהתנגדות או התכווצות מול מה שקורה בחייך. לילדים יש פחות בחירה בחיים מאשר למבוגרים, ויש לזה יתרונות חשובים כי בגיל הצעיר הילד זקוק למבוגר אחראי בחייו ולכך שלא כל החלטה תהיה מונחת על כתפיו, הוא מקבל ביטחון מכך שיש מי שמחליט עבורו או לוקח אחריות במקרים של החלטה שגויה. יחד עם זאת ילדים יכולים וצריכים להתאמן בבחירה בתוך מסגרת בטוחה. ככל שנאפשר להם לבחור וללמוד מהטעויות שלהם בלי אשמה או פחד נגדל אותם להיות מבוגרים שמסוגלים לבחור בטוב שלהם, כלומר מבוגרים שמחים.
ולבסוף, אי אפשר בלי מילה על דוגמה אישית או כמו שמדייקת חברתי מנחת ההורים, צילה עמוסי- "אישיות לדוגמה". תעבדי על השמחה שלך, על היכולת שלך להרגיש כל רגש ועל הבחירות המיטיבות שלך, תחיי מתוך שמחה, וזו תהיה חוויית חיים חזקה יותר מכל דבר אחר עבור ילדייך.
