לא חסרות מחאות בעולם, ונראה שגם לא יחסרו בעתיד. גם לאופנה יש אחת חברתית, מדוברת ודומיננטית – Slow Fashion. האופנה האיטית עוסקת במכלול תהליכים הנוגעים לייצור ושימוש בטקסטיל בתנאי עבודה הוגנים לאורך כל שלבי הייצור, ההובלה, השיווק והמכירה. האופנה האיטית היא תגובת נגד לאופנה המהירה. כלומר, היא מתנגדת לייצור כמויות גדולות מאוד של פריטים במספר גדול של קולקציות. הביטוי "אופנה איטית" הוטבע על ידי קייט פלטשר בכתב העת "The Ecologist" ב-2007, שם היא השוותה את האופנה האיטית ל'מזון איטי', שבניגוד למזון מהיר, שם דגש על איכות טובה, הוגנות לגבי יצרנים וצרכנים וסביבה נקייה.
האופנה האיטית כוללת ייצור מספר קטן של פריטים, שימוש בטכניקות של מלאכות מסורתיות (רקמה וסריגה למשל), שימוש בחומרים מקומיים שגדלו עם כמה שפחות כימיקליים, איכות מעולה של חומרי גלם וייצור איכותי שיחזיק מעמד לשנים רבות.
נעם לובטון (27), יוצרת תוכן סביבתי וחברתי, טוענת שאופנה איטית היא תנועת נגד לאופנה המהירה, זו הנשלטת בעיקר על ידי הרשתות הגדולות, המייצרות כמות מאוד גדולה של קולקציות בכל שנה. "כדי להגיע לכמויות המסיביות האלה, הייצור נעשה בתנאי עבודה ירודים, באיכות חומרים נמוכה ובמקומות בהן לא קיימת רגולציה סביבתית. המפגעים של האופנה המהירה היא הפסולת שהיא מייצרת, מאחר ואנשים קונים בגדים לזמן קצר, אחר כך זורקים אותם כדי לפנות בארון מקום לבגדים אחרים, ובכך מעמיסים על הסביבה".
התנועה הסביבתית התחילה בשנות ה-70, מחדדת לובטון, ואילו האופנה האיטית חלחלה מתוכה לפני כ-20 שנים אחרי שההשפעה ההרסנית של תעשיית האופנה כבר נתנה את אותותיה. לדבריה, תעשיית האופנה נחשבת לאחת משלוש התעשיות הכי מזהמות בעולם.
האסון של רנה פלאזה שהתרחש בבנגלדש באפריל 2013 היה הטריגר לפריצת המחאה מבחינה ציבורית. הבניין המסחרי בן שמונה קומות קרס, גרם למותם של 1,129 בני אדם ולפציעתם של כ-2,500 איש. הקומפלקס שהכיל דירות מגורים, חנויות, בנקים ומפעל בגדים עבור רשתות גדולות ובינלאומיות, היה מועד לפורענות. התרעות חוזרות ונשנות על האסון המתקרב, לא שכנעו את בעל מפעל הטקסטיל לפנות מבעוד מועד את העובדים גם בבוקר בו קרה האסון. הקריסה העלתה לסדר היום את הנזקים של תעשיית האופנה, המייצרת את הקולקציות שלה רחוק מן העין בתנאים ירודים ולא הוגנים. משם הדרך להקמת "מהפכת האופנה" (Fashion Revolution) הייתה קצרה. מדובר בתנועה גלובלית שמפנה זרקור אזהרה על התעשייה, תוך דחיפה לפעילות אינטנסיבית בעולם, כזו שתשאיר את המחאה על סדר היום. בהולנד, דנמרק ובגרמניה, למשל, המודעות הסביבתית גדלה דרסטית בשנים האחרונות. ישראל, אם שאלתן, עדיין לא שם. אצלנו הכל עובד הרבה יותר לאט.
"ברשתות הגדולות עושים מאמץ למזער את הנזק", אומרת לובטון, "כי הן מודעות לכוחה של ההתעניינות הציבורית". קחו למשל את רשת h&m שמפעילה פיילוט למִחזור של טקסטיל, בו בגדים שאינם בשימוש הופכים בייצור נוסף לחומר גלם חדש. "יש יוזמות כאלה, אבל הן לא מספיקות, כי הן אינן מטפלות בבעיה המרכזית – שהיא, כאמור, ייצור של כמויות גדולות של בגדים", לכן, היא מסכמת "כל עוד הכמויות לא יופחתו, הבעיה לא תיפתר". אז אם אתן דואגות לכדור עליו אנחנו חיות אולי כדאי לשקול ולרכוש בגדים ממעצבות הפועלות לפי האג'נדה הסביבתית הנשענת על עקרונות הסלואו פשן, וגם לפשפש בחנויות יד שנייה ולהתלבש כמו שאף אחת לא מתלבשת, כי מה שלא טוב לאחת יכול בהחלט להתאים לאחרת.
4 עצות לרכישה נכונה והוגנת:
1. מה שהכי סביבתי זה מה שיש לך כבר בארון
2. אם צריך בגד חדש – כדאי שתחפשי בחנויות יד שנייה
3. אם לא תמצאי – גשי לחנויות או מעצבים המייצרים אופנה איטית
4. מומלץ לקיים מסיבות החלפת בגדים ולאפשר לכל אחת למצוא את האחד שלה בארון של השנייה
