מרכז חיי האדם המאמין הוא המשפחה, ואנחנו כמטפלים בזוג הצעיר צריכים ראשית כול להתאים את ציפיות הזוג לגבי פרק הזמן הסביר שבו צפוי שיתחרש ההריון. זוגות בציבור הדתי מושפעים מאוד מלחץ סביבתי, ולפעמים נדמה להם שכל הזוגות שמסביב הם בהריון או לאחר לידה, וכל שיחות השכנות סובבות סביב הילדים. על פי נתונים סטטיסטיים כלל עולמיים, פרק הזמן הצפוי עד כניסה להריון אצל זוג צעיר ופורה הוא בממוצע 12 חודשים, בתנאי שאין בעיות בחיי האישות ולא במחזור החודשי של האשה. בעיה שכיחה מאוד היא "עקרות הלכתית", בה האישה "מפספסת" את הביוץ עקב טבילה מאוחרת או ביוץ מוקדם יחסית, אך הטיפול בבעיה זו בימינו קל יחסית.
לאחר שעברה שנה מאז החלו בני הזוג לנסות להיכנס להריון והאישה עדיין לא הרתה, ראוי שבני הזוג יפנו לייעוץ רפואי. למרות הסטיגמה שבעיות פוריות תלויות בעיקר באי-פריון האישה דווקא, חשוב מאוד ששני בני הזוג יפנו לייעוץ זה, היות שהתפלגות הסיבות לאי פריון היא סימטרית ומתחלקת שווה בשווה בין האיש לאישה. הרופא צריך לברר מה היה אופי הווסת, מִשכו, הופעה של כתמים בין-ויסתיים – מופעים שהם רלוונטיים לבעיה הורמונלית או עקרות הלכתית.
הפעם נתרכז בעיקר בעקרות ההלכתית: הכוונה לאשה בריאה, פורייה, ללא כל בעיה פיזיולוגית, אך הביוץ מתרחש אצלה לפני שהיא מספיקה לטבול, וכך לא יכול להיווצר הריון. זה יכול להיות בעקבות דמם ויסתי ארוך או כתמים בזמן שבעה נקיים שדוחים את האפשרות לטבול במועד. בנוסף, עקרות הלכתית עשויה לנבוע מהפלגות קצרות יחסית, הנובעות מביוץ יחסית מוקדם עוד לפני שהאישה הספיקה לטבול, ואז נוצרת אי התאמה בין יום הביוץ ליום הטבילה. הנוסחה הפשוטה היא שאם עוברים פחות משבועיים מיום הטבילה ליום הופעת הווסת הבא – ייתכן שיהיה צורך לטפל בדחיית הביוץ. ישנן אפשרויות טיפול הורמונליות פשוטות, ובעזרת כדורים (בדרך כלל תכשירי אסטרוגן למיניהם, בצורת מדבקה, גלולה או ג'ל) ניתן בצורה פשוטה לדחות את גיוס הזקיקים ועל ידי כך גם את הביוץ.
נמליץ לנשים לעקוב אחרי הביוץ בעזרת ערכות שמודדות רמות LH בשתן על מנת לוודא שאכן הביוץ נדחה, ועל מנת לתזמן את התשמיש בהתאם. בדרך כלל, אם אין בעיה נוספת של פוריות, נצפה להריון תוך מספר חודשים. במקרים מורכבים יותר יש צורך לשלב תרופות נוספות, כמו כדורים שמגבירים את הביוץ (אך זהו מסלול העוקף את פתרון הבעיה, ולא פתרון ישיר), ולעיתים אף זריקות שמדכאות את מסלול הביוץ במוח בשילוב עם תכשירים להגברת ביוץ. כמובן שמשתדלים ללכת מן הפתרון הקל אל הכבד על מנת לא להעמיס על בני הזוג, וגם כדי לא להגיע לסיבוכים מיותרים או להריונות מרובי עוברים.
במקרים בהם הווסתות תקינות אך הדמם ממושך, יש כמובן לבצע בירור על מנת להבין את סיבת הדמם. הבדיקות כוללות בדיקה גינקולוגית דו ידנית ובדיקת ספקולום על מנת להסתכל על צוואר הרחם, משטח פאפ, בדיקת אולטרסאונד לרירית הרחם והשחלות לשלול פוליפים, שרירנים או ציסטות שחלתיות, ולעיתים בירור נרחב יותר כמו היסטרוסוקופיה או ביצוע ביופסיה מרירית הרחם במרפאה. אם לא העלינו ממצא פתולוגי ננסה אולי להסדיר את הדמם בטיפול הורמונלי ציקלי, ולעיתים זה פותר את הבעיה.
יש לציין שבעיית העקרות ההלכתית נפוצה מאוד בנשים מבוגרות (מעל גיל 35), כשהמרווחים הבין-ווסתיים מתקצרים עקב ביוצים פחות "יעילים", וזו סיבה מרכזית לעקרות בגילאים אלו. הבשורה הטובה שיש טיפול קל ויעיל וזה נותן הרבה תקווה.
