פרשת יתרו פותחת בסיפור ביקורו של חותן משה – יתרו, והמשכה במעמד הר סיני. חכמים נחלקו ביניהם לגבי השאלה: מה קדם למה מבחינה כרונולוגית – האם הגעתו של יתרו אל משה קדמה למעמד הר סיני או להפך? המחלוקת נובעת מהפירוש והתוכן שיוצקים חכמים למילה "וישמע" המופיעה בפסוק הראשון בפרשה: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה…" האם יתרו שמע את סיפור קריעת ים סוף, מלחמת עמלק או מעמד הר סיני?
בעוד שחכמים חולקים על מהות השמועה, בחינת הסיפור וההשפעה שהייתה לביקור יתרו על אופן הנהגתו של משה את העם, מובילה לדעתי למסקנה שסיפור יתרו קדם למעמד הר סיני.
למן ההתחלה, מתגלה יתרו, כהן מדין, כדמות פעילה ונמרצת המגיבה לסביבתה ואינה שוקטת על שמריה. כאשר מגיעה השמועה לאוזניו, הוא מיד נכנס לפעולה: "וַיִּקַּח, יִתְרוֹ… אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה… וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ… וַיָּבֹא אֶל-מֹשֶׁה" (יח, ב-ה). וכשמשה מספר לו את הנפלאות שה' עשה לבני ישראל, יתרו ממשיך לפעול, כפי שניתן לראות בפסוקים רוויים במילות פועל המתארים את תגובתו: וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ, וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ, וַיִּקַּח יִתְרוֹ, וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה.
יתרו הוא אדם אקטיבי, המקשיב ומתבונן בנעשה סביבו ומגיב בהתאם. על כן, כאשר הוא רואה את התנהלותו של משה, את הנהגתו ואת אופן שפיטתו את העם, הוא אינו מתאפק ומגיב בנחרצות: "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה… נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ" (שם, יז-יח). יתרו מדבר מניסיון, ובהיותו מנהיג הוא אינו רק מצביע על בעיה אלא גם מספק לה פתרון – האצלת סמכויות וחלוקת נטל השפיטה בין משה לבין אנשי חיל, שייבחרו על ידי משה.
פתרון חלוקת הנטל של יתרו, על אף היותו יעיל, הינו רחוק מלהיות חדשני. עוד בימי יוסף היה קיים מנגנון האצלת סמכויות שעבר מפרעה ליוסף וממנו לכפופים תחתיו (בראשית מא, נה). כמו כן, בתחילת ספר שמות מצוין מנגנון דומה בדמות "שרי מיסים" – אנשים שמונו על ידי פרעה להיות אחראים על עבודתם של בני ישראל (א, יא). לאור האמור, אי אפשר שלא לתהות מהו החידוש הגדול בפתרון יתרו ומדוע משה לא חשב עליו בעצמו?
התשובה טמונה אולי בכך שביקורו של יתרו התרחש בנקודת זמן בה משה היה מנהיג בראשית כהונתו. באותה עת, הוא למד על מהות תפקידו, גילה את תחום אחריותו, נאלץ בכל רגע נתון לתת מענה לבעיות וקשיים שצצו בלי הרף ולא היה פנוי ללמוד מניסיונם של מנהיגים בעבר. משה נותר להתמודד עם הנהגתו במצב של בדידות וחוסר ניסיון ועל כן, לא ייפלא אפוא כי עבורו, הגעתו של יתרו הייתה כמו אוויר לנשימה.
בפעם הראשונה מאז נכנס לתפקיד, ניתנה למשה האפשרות לשוחח ולהקשיב לאדם בעל ניסיון, שרצה בהצלחתו. אדם נבון שידע לבחון תהליכים ולהציע מנגנוני ייעול. אדם שהיו לו הכלים להרים את ראשו של משה מעל המים ולהוביל אותו אל חוף מבטחים.
בנוסף, התנהגותו הפעלתנית של יתרו שימשה עבור משה כמודל לחיקוי, והפתרון השיפוטי שהציע לו, דרש ממשה ללמוד ולהתמקצע במלאכת הניהול והאצלת הסמכויות.
אין ספק שנוכחותו של יתרו גרמה לשינויים ההכרחיים באופי הנהגתו של משה את בני ישראל וביכולתו להוביל אותם לקבל מנגנוני שלטון היררכיים ומסודרים. שינויים אלו טרם מעמד הר סיני, סביר להניח שהכשירו את הקרקע לעצם קיום המעמד, והיוו חוליה משמעותית וחשובה ברצף התהליכים שהובילו את בני ישראל לעמוד בפני הקב"ה, לקבל עליהם את עשרת דיברותיו ולהפוך להיות לו לעם.
