שילה אובחנה כחולת סרטן השד לפני מספר שבועות, ומתוכנן לה ניתוח מחר. ברור לשילה שאסור לה להרות, ולכן היא מבקשת שאתקין לה התקן תוך רחמי ללילה אחד בלבד! אני ניגשת למשימה בעודי מנגבת דמעה סוררת.
ההתקן התוך רחמי הוא אמצעי מניעת הריון בטוח ביותר, בדומה מאד למניעה ההורמונאלית בהם יש 98 – 99 אחוזי בטיחות למניעת ההיריון. מדובר על התקן קטן עשוי פלסטיק, לעיתים בשילוב נחושת, שמוחדר לתוך רחם האישה ונותר בו עד להוצאתו. ישנם סוגים שונים של התקנים תוך רחמיים, כאשר השוני ביניהם הוא בצורתם.
התקן תוך רחמי שונה מעט הוא התקן שנקרא "גיניפיקס", שהוא חוט שמושחלים עליו חרוזי נחושת קטנים שננעץ בתקרת הרחם. יש גם את ה"בלרין", פיתוח ישראלי שצורתו כדורית ומותאמת לחלל הרחם. לעומתם, התקן מסוג אחר לגמרי הוא "המירנה", שנוסף לגוף הפלסטיק מכיל כמות של ההורמון פרוגסטרון שמשתחרר לאיטו במשך תקופה ארוכה. התקן לא הורמונלי לא משפיע כלל על מצב הרוח, על כמות חלב האם, על מצב העייפות, או על עלייה במשקל. המירנה עלול אולי להשפיע במישורים אלו אבל זה נדיר, כיוון שכמות ההורמונים שבו מזערית.
ההתקנה מתבצעת במרפאת הרופא, ואורכת מספר דקות בלבד. בדרך כלל אין כאב משמעותי בזמן ההתקנה, על אף שלרוב ההתקנה מלווה בדימום קל. לפני הפעולה האישה מתבקשת לחתום על דף הסכמה מדעת, המפרט את תופעות הלוואי השכיחות כגון דימום מוגבר בזמן הווסת, דימומים בין ויסתיים וכאבים, וגם את הסיכונים (הנדירים) הצפויים לה. קיים חשש רחוק לניקוב שריר הרחם בעת החדרת ההתקן, פליטה עצמונית של ההתקן ובעקבות כך כניסה אפשרית להריון, וזיהום של איברי האגן.
מומלץ מאוד לבצע את ההתקנה בזמן הווסת משלוש סיבות. ראשית, התקנת ההתקן גורמת בדרך כלל לדימום שמעורר ספק הלכתי, כך שחבל להתקין אותו בזמן שהאישה מותרת. בנוסף, בזמן המחזור צוואר הרחם פתוח יותר, דבר שמקל על הכנסת ההתקן התוך רחמי ומפחית את עוצמת הכאב בזמן ההתקנה. כמו כן, התקנה בזמן הווסת מורידה את הסיכוי שהאישה הרתה לאחרונה, ושההתקנה תהיה בזמן שיש כבר הריון קיים.
לאחר לידה מומלץ להמתין שישה שבועות [גם ללא הופעת וסת] לפני התקנת ההתקן התוך רחמי כדי לאפשר לרחם לחזור לגודלו שלפני ההיריון ולמקומו בתוך האגן, זאת על מנת למנוע פליטה עצמונית של ההתקן עם התכווצות הרחם.
זה המקום להדגיש את העובדה שרוב הסיבוכים קורים בזמן הכנסת והוצאת ההתקן, כך שאין הגיון "להחליף" התקן שיושב במקומו ואינו גורם לדימומים, ואפשר להשאיר אותו ברחם למשך עשר שנים ויותר.
לאחרונה פנתה אליי מטופלת בת 57, שעם חדלון הווסת ביקשה שאוציא לה התקן שהתקנתי לה לפני 20 שנה. חגגנו יחד את הפרידה החגיגית משנות הפריון ופתיחת דף חדש, מרתק הרבה יותר.
