"מה שהצדיקים יכולים לפעול מהשם יתברך בראש השנה ויום הכיפורים, יכול יהודי פשוט לפעול מהשי"ת בזאת חנוכה". (אביר יעקב לרבי אברהם יעקב פרידמן, זאת חנוכה עמ' סג)
היום האחרון של חנוכה נקרא "זאת חנוכה" על שם החלק האחרון מפרשת הנשיאים שנקרא באותו היום, בו מופיע פעמיים הביטוי "זאת חנוכה": "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ. וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו". (במדבר ז)
מה העניין המיוחד של יום זה בשונה משאר ימות החנוכה?
אומר ה"שפת אמת": "על ידי שהוא יום האחרון קשה עלינו פרידות הימים טובים לכן משאיר יותר הארה על כל השנה" (שפת אמת, בראשית, לחנוכה, י').
רגע לפני שנפרדים, האור הולך וגדל, וכל מה שהאיר כל ימות החג מתקבץ ליום זה ומבקש לחבק אותנו בחיבוק אור אחרון לפני הפרידה. ומלבד ש"זאת חנוכה" הוא היום האחרון של ימות החנוכה, הוא גם היום השמיני. מה המשמעות של היום השמיני? ה"שם משמואל" כותב שההארה של היום השמיני היא הארת הנס שלמעלה מהטבע. הרבי מליובאבוויטש קושר את סוד השמונה לסוד הגאולה העתידה לבוא: "היינו שבעבודה דחנוכה מודגשת ההכנה לגאולה העתידה" (שיחות הרבי מילובביץ לחנוכה התשמ"ה, כד').
אור של עתיד לבוא
למנורה היו שבעה קנים וימות השבוע מספרם שבעה. בחנוכה נוסף היום השמיני, יום שמרמז על אור עתידי של גאולה שטרם הופיע בעולם. את האור הזה מסורת ישראל מציינת בביטוי "זאת חנוכה". הביטוי "זאת" מופיע לראשונה בתורה בבריאת האישה: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" (בראשית ב)
בספר הזהר מייחסים את הביטוי "זאת" לספירת המלכות, להופעה הנקבית שבאלוקות. המלכות היא הגילוי של האור האלוקי במציאות והיא עתידה להתעלות בגאולה. בספר ישעיהו נכתב: "והיה אור הלבנה כאור החמה". אור הלבנה היא ספירת המלכות שעתידה להתעלות ולהאיר בשלמות את האור האלוקי.
בפרשת הנשיאים מיד אחרי חנוכת המזבח מתקיימת ההתגלות. משה מגיע לאוהל מועד ושומע את קול ה' מדבר אליו. אולי זה הרגע של "זאת חנוכה", שפתאום האור שהארנו כל שבעת הימים מתרומם למעלה ואנו יכולים לראות אור חוזר- "הולך ואור עד נכון היום" (משלי מג'). לשמוע את קול ה' מדבר אלינו בחזרה, לחוש את השלהבת עולה מאליה.
"בכל זמן וזמן מאלו הזמנים אין אני כמו מקודם" (רבי נחמן מברסלב, מתוך הספר "פעולת הצדיק"). אני מביטה באורות הקטנים בחנוכייה המלאה באור שלם. והפעם, באור של "זאת חנוכה" אני מקשיבה לנרות. מה הם חידשו לי החג? איזה אור אני לוקחת איתי לימים שאחרי החנוכה? מה אני מבקשת שיתגלה "זאת הפעם". נושמת עמוק את האור הזה, ומתפללת שיהיה אור "מוסיף והולך".
