עד כמה אנו באמת בוחרים את אורח חיינו ועד כמה החיים נבחרים עבורנו?
את ראשית סיפורה של רבקה, שהוכתרה כאחת מ"אימהות האומה", אפשר לתמצת באופן הבא: נערה טובת מראה המגיעה לשאוב מים מהבאר פוגשת באיש זר המבקש ממנה להשקותו. היא נענית לבקשתו ואף מגדילה ראש ושואבת מים לעשרת גמליו. האיש מודה לנערה, עונד לה תכשיטים ומבקש לדעת בת מי היא והאם יש מקום ללון בביתם? הנערה משיבה על שאלותיו ומזמינה אותו להתארח בביתה. במפגש בין האיש למשפחת הנערה הוא מבקש מהם את ידה בשביל האדון שלו. האיש מבקש לחזור לאדוניו עם הנערה, ומנגד, מבקשת משפחת הנערה לדחות את מועד העזיבה. הנערה נקראת להשמיע את רצונה ועונה במילה אחת: "אלך".
על פניו, רבקה היא נערה הפועלת בהתאם לקודים ברורים המקיימים ומשמרים עולם פטריארכלי נוקשה. היא נדיבה, צייתנית, מרצה, כנועה ועושה כל שמצווה עליה. אך הבנת פעולותיה של רבקה באופן זה, חוטא לגודל דמותה ומפספס את המורכבות שבשלה הפכה להיות אם האומה.
במאמר העוסק בדמותה של רבקה ונקרא: "בחירתה של רבקה". מפרטת פרופסור יעל שמש, כיצד משמשת רבקה בכפל תפקידים, הן כדמות "נבחרת" והן כדמות "בוחרת".
רבקה "הנבחרת", מופיעה לראשונה לאחר עקדת יצחק. היא האישה הראשונה שהתורה מספרת לנו על לידתה, דבר המלמד על הייעוד והגורל שלה בעתיד כשתהפוך לאחת מאימהות האומה. לאחר מכן, מופיעה רבקה שוב בפרק כ"ד, שם עומדת בפני סדרת מבחנים שמטרתם לבדוק עד כמה היא ראויה להיבחר לתפקיד אשת יצחק. רבקה עוברת את כל המבחנים, והקורא מבין שהבחירה בה היא למעשה בחירתו של האל. אך רבקה אינה רק דמות "נבחרת", אלא גם דמות "בוחרת". כמו אברהם אבינו, היא נעקרת מבית אביה וממולדתה, אך בעוד שאברהם נשמע לצו אלוהי, רבקה נשמעת לצו ליבה. כשבני משפחתה רוצים לעכב את עזיבתה ושואלים לרצונה, היא בוחרת אחרת מהם. היא יודעת מה נכון עבורה ולא חוששת להביע את דעתה. כפי שכותב הרב עדין שטיינזלץ ז"ל: "יש לה את הבטחון השלם במה שהיא עושה".
בחירה נוספת של רבקה מתרחשת כשהיא מחליטה להתכסות בצעיף, לאחר שהיא מבינה שיצחק הוא בעלה המיועד. יש שיטענו, שמעשה זה של רבקה, נעשה מטעמי צניעות, אך החוקר ג'ק ששון, מגיע למסקנה שונה. על פי מחקר שערך על נישואים בחברה הגבוהה במזרח הקדום, חתנים או באי כוחם היו נוהגים לכסות את כלותיהם בצעיף, וזאת כדי להראות את בעלות החתן על הכלה או על בתוליה. במקרה של רבקה, היא אינה מחכה שיצחק יכסה אותה אלא לוקחת שליטה ובוחרת לכסות את עצמה. כמו אומרת קבל עם ועדה: "אני רבקה בוחרת ביצחק לי לבעל".
מלכתחילה, רבקה נועדה להיבחר. גורלה היה קבוע וכל שנותר לה היה למלא את תפקידה, אך רבקה אינה משלימה עם תפקיד ה"נבחרת". היא רוצה יותר, רוצה לבחור ולהשפיע על מה שיש ביכולתה.
פעמים רבות בחיים אנו נמצאים בסיטואציות בהן יש תחושה שהכל קבוע מראש, שהמשחק מכור, שהדברים מעוגנים ושאין לנו באמת יכולת בחירה. רבקה מלמדת אותנו שהמציאות אינה חייבת להיות כזו. שגם בתוך הקבוע יש אפשרות לבחור, להשפיע ולשנות. היכולת הזו של רבקה, היא מה שהופכת אותה לדמות מעוררת השראה. כפי שכותבת פרופ' יעל שמש: "רבקה אינה נבחרת רק משום שבחרו בה. היא נבחרת גם משום בחירותיה".
