היזמית העסקית והחברתית, חנה רדו, מבלה את רוב זמנה על הכבישים. מדי שבוע היא מסתובבת בארץ ומבקרת במיזמים שלה הפזורים ממצפה רמון בדרום ועד כפר ע'ג'ר על גבול הלבנון (עג'ר הוא מיזם בשלבי הקמה). "מבחינתי יש לי הזדמנות היסטורית כעת, לקרב את המרכז לפריפריה בזכות הטכנולוגיה", היא מסבירה. "תמיד מדברים על כך שמנסים לקרב את הפריפריה למרכז בזכות כבישים ורכבות, אבל היום הטכנולוגיה מאפשרת לחבר את המרכז לפריפריה וזו המשימה שמעסיקה אותי יותר מכל כעת".
במשך שנים שימשה רדו בתפקידים בכירים בקבוצת הפרסום והשיווק מקאן תל אביב, כשבתפקידה האחרון הייתה משנה ליו"ר, אך היזמות החברתית תמיד בערה בעצמותיה. מיד לאחר המחאה החברתית בישראל בשנת 2011 היא הקימה את משרד הפרסום מקאן ואלי במצפה רמון ואת ספרינג ואלי בעמק המעיינות. לפני 6 שנים, ביום האישה הבינלאומי, הקימה את ארגון סופרסונס שמקדם שוויון מגדרי בנקודות ההשפעה בישראל, ובשנים האחרונות מובילה את מיזם "קבוצת 19" שמקדם תעסוקה איכותית בפריפריה, בעיקר לנשים. המיזם מקרב את המרכז לפריפריה ופועל במצפה רמון (מדבר תשעשרה), צפת (לב תשעשרה), אופקים (נגב תשעשרה), שדרות (שדרות תשעשרה), וממש בימים אלה היא מקימה את המיזם החמישי של הקבוצה בירוחם, שייקרא "ירוחם תשעשרה".
קבוצת "תשעשרה" מציעה שירותים במיקור חוץ מהפריפריה לחברות במרכז הארץ ובעולם ובין היתר נותנת שירותי הנה"ח וחשבות שכר, מזכירות אישית, שירות לקוחות, שירותי סושיאל ועוד. המיזם הממוקם בשדרות ובאופקים מתמחה בין היתר בפתיחת שלוחות לחברות גדולות ממרכז הארץ בנגב המערבי ומאפשר בכך העסקת עובדות ועובדים קרוב לבית, בתאגידים בינלאומיים וחברות ענק ישראליות.
היעד הבא של רדו, לאחר הפתיחה הצפויה בקרוב בירוחם, הוא הכפר עג'ר, הממוקם בסמוך לגבול הלבנון. "בכפר ע'ג'ר חיות 300 נשים בגילאי 20-59 שאינן עובדות, לילדים אין מסגרת של מעון והם נשארים בטיפול האם עד גיל 4", מסבירה רדו, "במזרח ירושלים יש לנו קורות חיים של 750 איש בעלי אזרחות ישראלית, משכילים, שאינם עובדים. בשדרות יש לנו אופציה להעסיק מאות עובדים, אך החסם העיקרי הוא חוסר ידיעת האנגלית. אלה הדברים שאני קמה עבורם כל בוקר. לנסות לבדוק ולפצח איך ניתן להתגבר על הפערים, להשלים חסרים ולשכנע עסקים מהמרכז לעבוד עם אנשים מוכשרים מהפריפריה כי הטכנולוגיה מאפשרת זאת. זה כמובן מקדם שוויון מגדרי בצורה משמעותית, כי רוב המובטלים בפריפריה הן מנשים".
עד כמה מקבלי ההחלטות בפריפריה משתפים איתך פעולה?
"אני לא יכולה להשפיע לבד. אני זקוקה לאנשים יחד איתי ואני מאמינה גדולה בשיתופי פעולה. בחלק מהמיזמים שותפים גם המרכז לבנקאות חברתית של בנק הפועלים, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, הרשויות המקומיות. בירוחם זכיתי לתמיכה גדולה מראשת המועצה המדהימה טל אוחנה. רק ביחד נוכל לעשות משהו גדול מהחיים ולייצר מקומות תעסוקה חדשים, בזכות ההון האנושי והטכנולוגיה".
בקבוצת תשעשרה עובדות כיום כ-100 נשים וארבעה גברים, מול כ-650 לקוחות, כולם מת"א, הרצליה פיתוח וקיסריה. "יש לנו קיבוץ גלויות של ממש, נשים חילוניות, חרדיות, ערביות – צריך לבוא כדי לראות".
האם יש היענות של לקוחות במרכז להיעזר בשירותים שלכן?
"הלקוחות הם האנשים החשובים ביותר בפרויקט. הקריאה שלי לאנשים היא בואו תעבדו איתנו כאן בפריפריה הרחוקה – אנחנו מצוינות ומעולות. לאנשים יש דעות קדומות, אבל כולנו בשר ודם ואיכות העבודה של הנשים בפריפריה היא גבוהה מאוד. שוחחתי לפני מספר ימים עם עורכת דין מהמרכז שאמרה: אני לא מבינה איך אסתדר עם מזכירה ממצפה רמון, אמרתי לה שלי יש מזכירה מעולה מאופקים ואני מסתדרת מצוין".
פמיניסיטית פרקטית
רדו גדלה בכרכור ולמדה בבית ספר "החקלאי" בפרדס חנה. היא בת בכורה בין שבעה ילדים, הוריה ניצולי שואה. "אבי חינך אותנו שכסף זה אמצעי ולא מטרה ודאג להנחיל לנו ידע עשיר, ללמוד מכל דבר. הכסף לא עזר לו בתקופת השואה, אלא העובדה שלמד לשרוד ולהילחם על החופש שלו כפרטיזן. אמי נאלצה להתחבא מתחת לרצפה מגיל חמש עד שבע. תמיד היה לה חשוב מאוד לעבוד ולהתפרנס והיא עבדה כגננת. זו הייתה הקריירה שלה, על אף שהיו לה שבעה ילדים בבית. היא תמיד אמרה לי: 'חנהל'ה, יהיה לך מקצוע ואת תעבדי ותקיימי את עצמך'. עבדתי מהרגע הראשון שיכולתי. מגיל 10 ניגנתי בגנים על אקורדיון. עבדתי בחקלאות במטעי אבוקדו ופקאן ולמדתי לאסוף ידע ולהשתמש בו. אני קוראת לעצמי פמיניסטית פרקטית כי גדלתי בבית פרקטי שבו לומדים ומיישמים את הידע".
איך מקדמים את הידע בפריפריה?
"אתן לך דוגמה. עכשיו הקמנו, ליהיא פינטו, אביתר שורש ואנוכי את NES – Negev English School . זוהי אקדמיה ללימודי אנגלית שתכשיר צעירים מהפריפריה לעבודה בהייטק במקצועות 'המעטפת' שאינם טכנולוגיים. האקדמיה תתחיל לפעול כפיילוט בעיר שדרות, שם מצאתי שותפי אמת למיזמים שלי ולאחר מכן נעתיק אותה גם לגליל ולעוד מקומות בפריפריה. כיום רק 8% מהעובדים בשדרות הם אנשי הייטק, השאיפה שלנו היא להגיע ל-30%".
לאן את שואפת להגיע בתחום השוויון המגדרי, דרך סופרסונס?
"המיזם לשוויון מגדרי הוא קשה, די מזוכיסטי אפילו, לעומת קבוצת תשעשרה שהוא כיף כי אנחנו עוזרות למשפחות להתפרנס בכבוד. אתן דוגמא לבעיית השוויון המגדרי: במדד החברות 'ת"א 125' יש רק 4 נשים מנכ"ליות. אי השוויון הזה כואב לי בכל הגוף. גברים מתקשים להציב את המקום הזה בראש סדר העדיפויות. הכי קשה לי מול נשים חזקות שבטוחות שאם הן הגיעו לתפקיד בכיר, אז כל אחת יכולה. זה סוג של בורות, זה לא להכיר נשים. אנשים ונשים לא אוהבים את המילים שוויון מגדרי. הייתי רוצה לראות שבת"א 125 יהיו לפחות 25 מנכ"ליות. בחברות ממשלתיות יש כיום אפס מנכ"ליות ויו"ר אחת – אני רוצה להגיע ל-50% מנכ"ליות ו-50% יושבות ראש. אני רוצה לראות בעיתון העסקים TheMarker 50% תמונות של נשים וכך גם בפרסומים של כנסים. אנחנו עוד רחוקות מהיעד אבל אנחנו בדרך".
איך את מסתדרת עם כל עומס המיזמים שלך?
"לכל מיזם יש לי מנכ"לית מעולה. זה הפטנט שלי. לכל מקום אליו אני מגיעה אני ממנה מנכ"לית מקומית מעולה – בלי זה אני לא מתחילה. ככה אני יכולה להריץ במקביל גם 50 פרויקטים, זה מכרה זהב שמוכיח את עצמו".
