שיר חדש של רביד פלוטניק שיצא לאחרונה פתח לי פתח של התחדשות בתפילה וחידש לי משהו על בקשת הגשמים שהחלה השבוע: "אני חושב שכל זמן שאתה מנסה לדייק את עצמך ולומר משהו בכנות… עצם הניסיון שלך הוא תפילה. לא, זה לא משנה אם בסוף תצליח להגיד משהו בכנות, אבל כל זמן שאתה מנסה להיות כן בתפילה שלך לדייק את הכוונות שלך – אתה נמצא בתפילה" (שי צברי בשיר "שלווה בארמונותייך" של רביד פלוטניק).
מסכת תענית העוסקת ברובה בבקשת הגשמים, מלאה בעיסוק בתפילה. חידוש ששמעתי מהרב דב ברקוביץ הוא ששמה של המסכת טומן בחובו גם תענית מלשון "להתענות", וגם תענית מלשון "להיענות". הגשם הוא הדרך בה הקב"ה מתקשר איתנו, עונה לנו, משפיע עלינו את ברכתו.
הגמרא בתענית מתארת באופן מסתורי את המלאך הממונה על ירידת גשמים: "אמר רבה: לדידי חזי לי האי (אני עצמי ראיתי את המלאך הזה ששמו) רידיא (הממונה על המים), דמי לעיגלא תלתא ופירסא שפוותיה וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה (דומה לעגל ששפתיו פתוחות והוא עומד בין תהום תחתון ותהום עליון)" (בבלי תענית כה בתרגומו של הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל).
מה פשר התיאור המסתורי של הגמרא על המלאך הממונה על המים שנדמה לעגל ועומד בין התהומות ושפתיו פתוחות?
רבי נחמן מברסלב בתורה ז' בליקוטי מוהר"ן דורש את הגמרא המסתורית: "וּמַלְאָךְ שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַנִּסִּים, מִשְּׁנֵי הַתְּהוֹמוֹת, דָּמְיָא לְעֶגְלָא (תַּעֲנִית כה:), שֶׁהוּא בְּחִינַת עִגּוּלִים, בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פ"ט): "וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ"; וּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם נ"א): "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", וְהוּא כְּלָלוּת הַנִּסִּים:"
מדוע אותו מלאך דומה לעגל? רבי נחמן דורש את המילה עגל מלשון עיגול, שעיגול זה אמונה, ושפתיו הפרוסות מרמזות על שפתים הנפתחות בתפילה. אותו המלאך שמסמל אמונה ותפילה עומד בין שני התהומות, בין התהום העליון לתהום התחתון.
המפגש הזה בין התהומות על ידי המלאך מסמל את המפגש בין ארץ לשמים שמתרחש ברגע ירידת גשמים. והוא משל למציאות הגלויה שפוגשת את המציאות הנסתרת. ומה דרוש כדי לאפשר את המפגש הזה? אמונה ותפילה, זה המלאך שמחבר ביניהם. עלי ידי אמונה אנחנו מוכנים לקפוץ מעבר למציאות, להיכנס ל"עיגול" שמעבר אלינו, שמקיף אותנו, שאין דרך אחרת להיכנס אל עיגול חוץ מלקפוץ פנימה. ומה מאפשר את הקפיצה הזאת? התפילה. לעצום עיניים ולחבר בין התהומות, בין ארץ לשמים.
רביד פלוטניק מספר בשיר שתפילה בשבילו היא היכולת לדייק את עצמו בכנות. עצם הבקשה היא התפילה. היכולת לפתוח את תהומות הלב, לבקש לצאת מעצמי ולהביא את תהום ליבי בכנות. תהום פנימי שמבקש לפגוש את התהום העליון, זו תפילה. ורגע ירידת הגשמים זהו הרגע בו ארץ ושמים נוגעים זה בזה. התהומות נפגשים ונפתח פתח של שפע. רגע גאולה שמתרחש.
"כי עיקר הגשם הוא אור הברכה הנשפע מאת המברך ברוך הוא ושם למעלה הוא אור רוחניות נפלא מלא ברכה ובעת השפעת ברכה הזו מתברכים כל העולמות מאור הנפלא הזה" (ספר באר מים חיים פרשת בחקותי – פרק כו).
התפילה לגשם מבטאת את תנועת התפילה העולמית, של ארץ שמבקשת להתברך מהשמיים. ורגע הגשם מביא איתו שפע ברכה לעולם מלבד הגשם בעצמו (כמו שמופיע בנוסח ברכת השנים ועוד יותר בנוסח הנ"ל של עדות המזרח).
שנזכה לתפילה זכה וכנה, שהתהום התחתון של הלב יפגוש את התהום העליון שבשמים, ושנזכה ל "זרימה ותודעה של שפע" ביחד עם זרימת הגשם.
