"הייתי רוצה לרצות". כך אני שומעת פעמים רבות מנשים. "רוצה לרצות לחשוק ולהשתוקק. רוצה לרצות להתמסר, להסתער, להתמוסס אל החיבור המיני, אל הגוף, אבל אני פשוט לא שם. בראש אני רוצה. יודעת שזה יעשה לנו טוב. אבל אי אפשר להכריח את הגוף".
נכון, אי אפשר להכריח את הגוף, במיוחד כשהגוף עובר עומסים משלו: שינויים הורמונליים, הריונות ולידות, עומסים ותפקודים של חיים- בית, אימהות ומטלות בלתי נגמרות. הגוף כבר לא זוכר. הוא לא זוכר את התחושה, את התשוקה, את הדרך לשם. אבל בראש עדיין קיים הרצון לרצות, הרצון להשתוקק.
אז אם אני רוצה בראש- למה שלא נתחיל משם?
לגשת אל אינטימיות רגשית וגופנית מהראש מרגיש פעמים רבות מלאכותי ולא אותנטי. החלטה שהיא כביכול ממקום מרצה או חיצוני. אנחנו מצפות שזה יפציע מתוך גוף ולב מפעפע ובוער, שזה יגיע כמו גל פנימי אדיר. רק שלא תמיד זה קורה.
לפעמים הגוף זקוק לניעור. שנעורר וננער אותו לתנועה שמבקשת להתרחש. יש מלא שערים אל התשוקה ואל החיבור עם בן זוגך. לפעמים הגוף הוא זה שקורא. לפעמים הכמיהה מגיעה מהלב. ולפעמים הראש הוא שרוצה. או "רוצה לרצות".
"הרצון לרצות" נוגע ונובע מנקודה כמוסה שהמסע אליה וממנה יסלול פעמים רבות בתוך עצמנו דרך חדשה ומשמעותית. בעוד הרצונות המוכרים לנו יובילו אותנו בשבילים שכבר הלכנו בהם, ההסכמה להכיר בפוטנציאל הטמון ב"רצון לרצות" בתור נתיב שלא ניסינו עדיין- יכול לייצר מהפך של ממש.
נשים רבות מתוסכלות מהתחושה הזו, מחפשות מיד את התחושה המוכרת של תשוקה הנובעת מהגוף, שהייתה ואבדה. "הרצון לרצות" נתפס כ"לא מספיק", אבל האמת הפוכה. זהו שער עצום לחיבור מחודש. זהו בדיוק המקום להיכנס מתוכו אל מרחב אינטימי ואל חיבור רגשי. במקום להתנגד אליו נקבל אותו בברכה וניגש אליו מתוך סקרנות.
בתור התחלה, פני זמן לעצמך, עצמי עיניים ותשאלי את עצמך: איך זה מרגיש לרצות? איך מרגיש "הרצון לרצות"? תני לעצמך לחוש את התחושות בגוף. בעולם מושלם- איך נראית ומרגישה התשוקה שלך? איך היא מרגישה בגוף? אפשרי לעצמך לרכב על כנפי הדמיון. דמייני את עצמך משתוקקת- בלב, בגוף וגם בראש. תני לתחושות למלא אותך ו"לרצון לרצות" להניע מחדש את גופך ותשוקתך.
