ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן, על כך לפחות יש קונצנזוס בשבוע המקוטב הזה, השתטה קשות כשאיים לפרסם סודות על נתניהו. חבל שיורשו התמהמה יותר מיממה בגינוי האיום. עם זאת ברור שידו לא הייתה במעל, כפי שראש הממשלה מיהר לטעון כדי להכשיר את הקרקע להדחה. "גוף ממלכתי והעומד בראשו אינם עושים שימוש בכוחו של הארגון שלא לצורך מילוי ייעודו", כתב רונן בר לגמלאי הארגון.
מעניין כמה מהגמלאים זכרו שלפרשת ארגמן היה כבר תקדים היסטורי מסוים: ב־1963. ראש השב"כ הראשון, איסר הראל, וראש הממשלה דאז דוד בן־גוריון הסתכסכו קשות על רקע פרשת המדענים הגרמנים במצרים, שעליה אפשר לקרוא בוויקיפדיה.
הראל פרש בטריקת דלת, ובן־גוריון חשש כנראה שהוא עלול לתת דרור לסודות מדינה כדי להביך אותו. ב־26 באפריל 1963 הוא כתב להראל: "כראש הממשלה וכשר הביטחון אני מטיל עליך להחזיר – בלי כל דיחוי – החומר הרשמי שיש בידיך… מובן מאליו שאתה רשאי לדבר עם כל איש על כל מה שאתה רוצה או מוצא לנחוץ לבקרו ולהעריך כפי הבנתך, פרט לסודות שהגיעו אליך בתוקף תפקידך. בברכה, ד. בן־גוריון". 
