כמטפלת באמצעות אמנות חזותית, העוסקת בבריאות הנפש עם נוער בסיכון ועם מבוגרים, דו"ח מבקר המדינה שפורסם בימים אלה, לא חידש.
כבר שנים שבריאות הנפש בישראל על סף קריסה עוד מתקופת הקורונה וטרום המלחמה. אמנם המלחמה החריפה את המצב, מכיוון שפגעה כמעט בכולנו, אך מדובר במשבר אמיתי אחרי שנים רבות של הזנחה של שירותי בריאות הנפש, ולא רק בקרב הנפגעים הישירים של המלחמה.
לא מדובר בגזירת גורל. למטפלים באמצעות אמנויות, ישנה אפשרות לסייע בהקלה מיידית על מערכת בריאות הנפש הציבורית, אם ייפתחו תקנים ייעודים עבורם בבתי החולים, במרפאות ובמוסדות ציבוריים רבים. אלא שבהיעדר הסדרת המקצוע, הפתרון הזה נשאר בגדר חלום רחוק.
הטיפול באמצעות אמנויות הוא כלי טיפולי יעיל ומוכח מחקרית, המסייע לטיפול נפשי במגוון רחב של מקרים. במדינת ישראל ישנם כרגע כ- 10,000 מטפלים באמצעות אמנויות שעומדים במתווה שהגדירה המועצה להשכלה גבוהה. במהלך הלימודים האקדמיים המטפלים עוברים מעל 1500 שעות של הכשרה קלינית מעשית מלווה בהדרכה והערכה.
המטפלים באמצעות אמנויות עובדים כבר שנים עם ילדים, נוער בסיכון, מבוגרים, ואנשים שעברו טראומות חד פעמיות או מתמשכות, במוסדות ציבוריים, בבתי חולים ובמרפאות, ללא תקנים רשמיים ולעיתים בתנאי שכר נמוכים מאד. אני מוצאת את עצמי לא פעם תוהה מדוע, למרות שיש בידינו כלים והכשרות רלוונטיות, אנחנו לא מקבלים את המקום המגיע לנו במערכת בריאות הנפש הציבורית בדומה לפסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים?
כל זאת בשעה שבשטח אנו עדים לדרישה רבה לטיפול באמצעות אמנויות ולהכרה בחשיבות וביתרונות היחודיים שלו. רק בשנה האחרונה, מספר בתי חולים מובילים הפסיקו להמתין להסדרה בחקיקה ופתחו תקנים ואפילו מרפאות ייעודיות לטיפול באמצעות אמנויות. למרות כל אלה, עולה התחושה שהמדינה מתעלמת מהיכולת שלנו לתת מענה ולהקל על המצוקה שיש במערכות בריאות הנפש הציבורית. מטפלים באמצעות אמנויות אינם צריכים להוות פתרון זמני או חלקי – אלא להיות חלק בלתי נפרד ממערך בריאות הנפש בישראל.
אז איך ייתכן שלמרות ניסיונות שנמשכים כבר למעלה משני עשורים לקידום חוק להסדרת מקצוע הטיפול באמצעות אמנויות, זה עדיין לא קורה? לצערנו, הסיבה נעוצה בגורמים פוליטיים המחבלים בהסדרת המקצוע בחקיקה מפוקחת ומקצועית. ביולי 2023, היה נדמה שחל מפנה כאשר עבר התיקון להצעת חוק הסדרת העיסוק בטיפול באמצעות אמנויות בקריאה טרומית, אך להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק המאפשרת מתן רישיון לעסוק בטיפול באמנויות, גם למטפלות בעלות תעודה מתוכניות שאינן עומדות בסטנדרטים הנדרשים ממוסדות המפוקחים ע"י המל"ג, רבות מהן משתייכות למגזר החרדי. הצעה זו זכתה להתנגדות נחרצת מצד גורמי המקצוע, בטענה שמדובר בדיני נפשות. מצב בו מטפלות ללא הכשרה ראויה יקבלו רישיון לעסוק בטיפול נפשי הוא הפקרה של שלום הציבור בצורה ממוסדת.
אלא שהיום, יותר מתמיד, ישנו צורך מיידי בהגדלת מספר התקנים והסדרת המקצוע. באחריות המדינה לקדם את החוק בהקדם כדי לאפשר למערכת בריאות הנפש להרחיב את המענים, כך שתגיע לכל אדם הזקוק לטיפול.
