כמו ספינה שדוהרת בלב ים לעבר קרחון, ורגע לפני התנגשות הקברניט שובר את ההגה הצידה ומציל את הספינה מטביעה, כך בחירתו של דונלד טראמפ לכהונה שנייה בבית הלבן עשויה להיזכר כאירוע תפנית שהציל את המערב הדמוקרטי ברגע האחרון מטביעה. תחת רודנות הדיקטטורה הפרוגרסיבית, הקנאית לזכויות האדם על חשבון זכויות העמים, השמאל האמריקני שנעזר במוסדות הבינלאומיים כמעט שהביא למפלת הדמוקרטיות בעולם. בימים אלה מביא הנשיא הנבחר את המערב הדמוקרטי לחוף המבטחים של עידן הלאומיות, המקדשת את עצמאות העמים על חייהם וערכיהם, ורואה את טובת האומה על פני אינטרסים זרים. כהונתו השנייה של טראמפ מסמנת שלב חדש בתהליך שיבתו של המערב לעידן הלאומיות.
לציניקנים היורקים קיתונות בוז, גיחוך ולעג לכישורי הנשיא האמריקני – שעשוי להתגלות כמנהיג החשוב ביותר שקם לאומה האמריקנית ולמערב מאז מלחמת האזרחים שם – כדאי לאמץ מעט ענווה וללמוד על יסודות תפיסת השמרנות הלאומית שמנחה את מדיניותו.
הלאומיות, ששורשיה הרעיוניים נטועים בתנ"ך, רואה במדינה מסגרת השייכת לאומה אחת מאוחדת, עם שלטון עצמי ריבוני המונהג בידי בני עמה המזדהים עם המסורות והערכים שירשו מאבותיהם, נאמנים להן, ואינם כפופים לשליטים וערכים זרים. מדיניות הפנים והחוץ של מדינת הלאום מושתות על מסורת חוקתית ייחודית לה, שמותאמת לערכים ולאינטרסים שלה. הנאמנות הזו חיונית להמשכיות האומה, ללכידותה ולעוצמתה הפנימית והחיצונית. מדינות הלאום מכבדות בעלות ברית החולקות ערכים דומים. על ברכיהן של עקרונות אלה הקימו האבות המייסדים את ארה"ב.
טראמפ – המנהיג הלא־יהודי הראשון בתולדות העמים שהכיר בירושלים כבירתה של מדינה יהודית ריבונית ועצמאית – וממשלו הרפובליקני, מהווים היום את מרכז הכובד המוסרי במערב לתפיסת הלאום התנ"כית ולנאמנות למדינה היהודית המייצגת דגם זה במיטבו. יעידו על כך שלל החתימות הנמרצות של הנשיא על צווים המוחקים כל זכר למדיניות השקר הפרוגרסיבי של הממשל הקודם, זה שבגד בברית בין ישראל וארה"ב, החליף בין טובים לרעים ובין שקר לאמת, חתר תחת הזכויות ההיסטוריות של האומה, והגן על גניבת הזהות הלאומית שלנו בהמצאה מעוותת של עם פלסטיני. ראוי שהמדינה היהודית תדע לגמול לטראמפ על כל אלה.
טקס קבלת הפנים שערך הנשיא האמריקני לכבוד ראש ממשלת ישראל היה לטקס חידוש נדרים מרהיב לנאמנות בין שני בני ברית. זה היה טקס ריפוי ושיקום של ברית הערכים הלאומיים־תנ"כיים ששני הצדדים חולקים. אבל זה היה גם טקס חניכה שערך טראמפ לנתניהו, לקבל על עצמו סוף־סוף עוּלה של עצמאות מדינתית וריבונות שלטונית, שרואה קודם כל את טובתה של ישראל וערכיה היהודיים, ודוחה את הדיקטטורה המשפטית המייצגת ערכים זרים שהשתלטו על ישראל. נאומו של טראמפ היה רצוף במסרי משילות ועוצמה במאבק בכוחות הרוע.
נתניהו שב מן הביקור ספוג בהערכה שהרעיפו עליו מארחיו, אך גם בהשראה מטקס החניכה, והפתיע כשהצהיר שקביעת העיתוי של סיום המערכה היא בסמכות הממשלה. אף פקיד לא יקבע לנו מתי היא תסתיים, הבהיר. ההצהרה הזו לא זכתה לתשומת הלב הראויה, אך ייתכן שהיא מסמנת תפנית חיונית בביטחון העצמי של נתניהו מול הרודנות המשפטית.
בטקס החניכה שידר טראמפ לנתניהו שעוצמה צבאית אזורית מאבדת את ערכה אם איננה מלווה בעצמאות שלטונית בתוך הבית. טראמפ רוצה שבנות הברית של ארה"ב תהיינה מדינות לאום חזקות מבית ומחוץ. על כן, כשטראמפ דורש מחמאס שכל החטופים ישוחררו עד מחר בשעה 12:00, "אחרת ייפתחו שערי הגיהינום", נתניהו צריך לגמול לו בצעדים מתאימים. אם יסתפק בפחות מ"כל החטופים עד 12:00", ולא ישתמש בתחמושת הרטורית והצבאית שסיפק לו טראמפ, הדבר יתפרש כחולשה מצד ישראל, שתקרין בתורה פגיעה בעוצמתה של ארה"ב. טראמפ, שנבחר To Make America Great Again, לא יכול להרשות לעצמו לשדר חולשה, והוא מצפה מבת בריתו לנאמנות מוחלטת גם במישור הזה.
