היה הייתה ממלכה ובה מלך, והמלך היה לבוש לתפארת. בדי גלימתו ססגוניים, גזרת בגדיו מחמיאה, וכל הופעתו מרהיבה. המלך היה טוב ואהוב על רבים מנתיניו הפשוטים, אך אנשי האליטה שנאו אותו שנאת מוות. בכל פעם שהיה יוצא לרחוב, התאספו האליטות וצעקו: "המלך עירום! המלך עירום!". התמלאו הנתינים מבוכה. עיניהם מספרות להם שהמלך לבוש לעילא ולעילא, אבל נכבדי העם הרי אומרים בקול ברור שהמלך עירום, מה יעשו? לצעוק "המלך עירום" זה שקר; אך אם יצעקו שהמלך לבוש לתפארת, יכנו אותם שופרות. מצאו הנתינים מוצא: יגידו שהופעתו של המלך אמנם לא יפה, אך סבירה. שמחו האליטות ואמרו: "כך עובדת הנדסת תודעה".
לא צריך להיות מבוגר מדי כדי לזכור את ההתרגשות שהייתה כאן אחרי נאום ה־DON'T של נשיא ארה"ב הקודם. ג'ו ביידן התייצב מול המצלמות, ומיד כותרות המהדורות חגגו, שערי העיתונים היללו, והפרשנים כמעט הזילו דמעה על "התמיכה חסרת התקדים" מצד נשיא אמריקני. משום מה, איש לא נכנס לשאלות קטנוניות כמו מה בדיוק אומר האיום המרומז הזה; האם מטוסים אמריקנים באמת יפציצו בלבנון, ועד כמה האיש הלא צעיר שאמר את המילים הללו אכן מחובר למציאות ולקבלת ההחלטות.
בחודש האחרון מתייצב מול המצלמות נשיא ארה"ב הנוכחי, דונלד טראמפ, ופעם אחר פעם מציג תמיכה במדינת ישראל – תמיכה חזקה יותר מכל נשיא בהיסטוריה של ארה"ב, בוודאי יותר מביידן. נשיא המעצמה החזקה בעולם מבהיר שוב ושוב שבמלחמה בעזה רק הצד הישראלי צודק לחלוטין, ואילו הצד הערבי ביצע פשעים בלתי נסלחים. ההצהרות שלו מגובות במעשים – החל ממשלוחי הנשק שהוסרו מהם המעצורים שהטיל ממשל ביידן, ועד לגיבוי המוחלט לכל צעד מלחמתי שישראל תנקוט בו. בסוגיית החטופים הבהיר טראמפ עוד לפני שנכנס לתפקידו, שאם הם לא ישוחררו, שערי הגיהינום ייפתחו על חמאס – הצהרה שעליה גם חזר השבוע.
ישראל לא הייתה יכולה לצפות מנשיא אמריקני להתבטאויות טובות יותר, ובכל זאת, התגובות כאן צוננות למדי. הפרשנים משמאל אומרים שאלו סתם שליפות מהמותן של טיפוס קפריזי, תוהים אם הנשיא באמת חושב שעכשיו חמאס ישחרר את כל החטופים, ושואלים מה זה בכלל אומר ש"שערי הגיהינום יפתחו". וכשבשמאל מזלזלים, בימין נכנסים למגננה. הרי להביע התלהבות יצייר אותם כמגוחכים, אז למה להסתכן?
זה לא התחיל עכשיו. עוד לפני שטראמפ נבחר לכהונה שנייה, היו מי שניסו לצייר אותו כאופציה לא טובה עבור ישראל, ובוודאי פחות טובה מיריבתו קמלה האריס. אמרו שהוא משוגע ולא יציב, ושהוא חושב רק על האינטרסים שלו. הקולות הגיעו בעיקר משמאל, אבל נשמעו גם בחלק מאזורי הימין. הסקרים הראו שהציבור בישראל יודע טוב מאוד שטראמפ עדיף עשרת מונים על המתחרה הדמוקרטית, אבל הפרשנים קבעו אחרת. השיח נגד טראמפ היה חזק כל כך, עד שגם מי שכן דיברו בעדו, נקטו בדרך כלל לשון מהוססת. ציינו שיש פה קצת הימור, שהוא לא מושלם אלא רק טוב יותר מהאופציה האחרת.
אחרי שטראמפ נבחר, המגמה נמשכה, והפעם בפרשנויות שונות ומשונות. אמרו שהוא יכריח את ישראל להפסיק את המלחמה, שהוא כופף את נתניהו לחתום על העסקה, ושאין סיכוי שהוא יאפשר לישראל לחזור ללחימה. טענו שהתוכנית שלו להגירה מעזה היא סתם דיבורים בלי היתכנות מעשית. שסעודיה, ירדן ומצרים יעצרו אותו. פעם אחר פעם האמירות הללו התגלו כחסרות בסיס, אבל בשמאל לא נותנים לעובדות להפריע להם. הם ממשיכים לעבוד בהוצאת האוויר מהמפרשים.
הבעיה היא שהאמירות והפרשנויות הללו משפיעות גם על הימין. במקום להתרגש ולהתמלא שמחה שסוף־סוף יש מי שאומר את מה שכל השנים רק חלמו שנשיא אמריקני יגיד, ממשיכים להסס, להיות זהירים, לפעמים אפילו חמוצים. הנדסת התודעה עובדת. ככה זה, כשהאליטות צועקות שהמלך עירום, לא פשוט להיות זה שאומר שהוא דווקא לבוש לתפארת.
