העולם נחשף השבוע לאחד המראות המזעזעים שהגיעו מאוסטרליה: עובדי בית חולים בסידני תועדו כשהם מתגאים בכך שהיו רוצחים ישראלים. תקרית כזו היא לא רק ביטוי מחריד לשנאה, אלא הוכחה נוספת לגל האנטישמיות הגואה ברחבי העולם.
לא מדובר במקרה בודד. בשנה החולפת אנו עדים לעלייה חסרת תקדים במתקפות נגד יהודים – פיזיות, מילוליות ומוסדיות. יהודים בניו־יורק ובלונדון חוטפים מכות ברחובות, סטודנטים יהודים חוששים להופיע עם כיפה או מגן דוד, משפחות מצניעות את המזוזות בכניסות לבתיהן, ושמות משפחה יהודיים מוסתרים ברשתות החברתיות ובמסמכים רשמיים.
אנטישמיות כפולה
מאז 7 באוקטובר נוצר מצג אבסורדי שבו העם היהודי מותקף פעמיים: פעם אחת על אדמתו במדינת ישראל, ופעם שנייה ברחבי העולם – על עצם זהותו. ראינו כאמור עלייה חסרת תקדים באירועי אנטישמיות – לא רק מצד קיצוניים ברחוב, אלא כחלק ממערכה כוללת של דה־לגיטימציה לזהות היהודית. המחאות נגד הסרט החדש של "קפטן אמריקה", שבו משחקת השחקנית הישראלית שירה האס, הן דוגמה נוספת לכך. כאשר שחקנית ישראלית הופכת ליעד למחאות ברחבי העולם – לא בגלל דעותיה אלא בגלל עצם זהותה – ברור שהמאבק אינו פוליטי אלא אנטישמי.
אנו עדים להפגנות סוערות מול בתי עסק יהודיים, להסתה ברשתות החברתיות בהיקפים שלא נראו מעולם, ולשיח אלים ובלתי מרוסן בקמפוסים אקדמיים. סטודנטים יהודים באוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה מספרים שהם נמנעים מהליכה לשיעורים מחשש שיותקפו. האוניברסיטאות, שפעם היו סמל לחופש ביטוי, הפכו לזירות להפצת שנאה ולמצודות של תעמולה אנטי־ישראלית קיצונית.
אבל זו איננה רק שנאה עממית. מוסדות בינלאומיים שאמורים להגן על זכויות אדם, כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי והאו"ם, חוטאים לעצם זכות קיומם: הם הפכו לכלים לקידום אג'נדה אנטי־ישראלית. במקום להגן על הקורבנות האמיתיים, הם מעניקים לגיטימציה לאלו שמבקשים להשמיד את מדינת ישראל ואת העם היהודי.
חינוך גלובלי לשנאה
המציאות הזו איננה צומחת יש מאין. המדינות השכנות, יחד עם מדינות ערביות נוספות, מגדלות דורות של ילדים על שנאה פתולוגית כלפי יהודים. בבתי הספר של ה"רשות", ובמוסדות חינוך רבים בעולם הערבי, ילדים לומדים כי רוצחי יהודים הם גיבורים וכי עליהם לשאוף להמשיך בדרכם.
זוהי אינה רק בעיה של ישראל אלא של העם היהודי כולו. כאשר מאות מיליוני ילדים מוסתים יום יום, התוצאה ברורה: הדור הבא של הטרור כבר מוכן, ושנאת ישראל הופכת להיות אבן יסוד בחינוך הגלובלי במדינות מסוימות.
לחדד כמה ערכים
יהדות התפוצות עמדה תמיד לצד ישראל. במהלך המלחמה הנוכחית ראינו התגייסות היסטורית ומופלאה – תרומות אדירות, הפגנות תמיכה, פעילות תקשורתית בלתי פוסקת והגברת ההסברה בכל רחבי העולם. אבל שותפות איננה חד־כיוונית. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר אדישה כשהקהילות היהודיות בעולם נמצאות תחת מתקפה. עם השינויים הפוליטיים בתפקידי המפתח וההנהגה של מדינות בעולם, עלינו לחדד כמה ערכים שיסייעו לנו להתגבר על המכשולים:
חינוך לזהות יהודית וציונית: זהו הזמן להעניק כלים ותכנים שמחזקים את הזהות היהודית ואת הקשר ההיסטורי והטבעי לארץ. אסור לנו לתת לדור הבא להתרחק מישראל בגלל השפעות שליליות או היעדר מסגרת חינוכית ציונית חזקה.
חיזוק מרכזיותה של ישראל בחיי היהודים בתפוצות: עלינו להפוך את ישראל למוקד משמעותי בחיי היומיום של כל יהודי בעולם – לא רק כמדינה רחוקה, אלא כבית של ממש. באמצעות חיבורים תרבותיים, עסקיים ואקדמיים, ישראל צריכה להיות נוכחת ומשמעותית בחיי הקהילות היהודיות בעבור אלו שחיים בה, אלו שיחיו בה וגם אלו שיעדיפו להישאר שם, בגלות. ישראל היא הבית של כל יהודי.
עידוד עלייה והתיישבות: אנטישמיות גואה אינה רק סכנה – היא גם קריאת התעוררות. עלינו להגביר מאמצים לעידוד עלייה, להקל את התהליכים הבירוקרטיים ולהעניק אופק אמיתי למי שרוצה להפוך את ישראל לביתו. העלייה הייתה ונשארה התשובה הציונית האמיתית לשנאה בעולם.
עלינו גם לפעול בכל הדרכים הדיפלומטיות כדי להבטיח שכל מדינה תספק הגנה נאותה לאזרחיה ומוסדותיה היהודיים, תוך כדי פעילות מוגברת להכרה גלובלית באנטישמיות כמגפה מסוכנת.
בחודש אוקטובר הקרוב יתקיים הקונגרס הציוני הל"ט. בקונגרס ניתנת ההזדמנות ליהדות התפוצות להשפיע על העקרונות שינחו את העולם היהודי וההנהגה הציונית ב־5 השנים הקרובות. אני קורא לאחינו ואחיותינו בתפוצות להצטרף אלינו למסע הארוך של תקומת עם ישראל, והתמודדותו אל מול האתגרים הרבים שהמציאות מביאה איתה. הגיע הזמן לפעול יחד, בארץ ובתפוצות.
