אחרי הפסקת האש ברצועת עזה שנכנסה אתמול לתוקף, אם לא יקרה משהו דרמטי, הגזרה החמה ביותר שצפויה לנו בשבועות הקרובים היא יהודה ושומרון, שאיראן וחמאס מנסות להבעיר. כדי שלא נתעורר מאוחר מדי, צה"ל חייב לשנות דיסקט בפעילות שם ולהיות הרבה יותר התקפי ויוזם.
הלילה כבר הגיע הרמז הראשון לכך, כשמטען התפוצץ על שיירת רכבים של צה"ל שנכנסו לכפר טמון שבגזרת הבקעה. כתוצאה מכך נהרג רס"ל במיל' אביתר בן יהודה, בן 31 מניצן, לוחם בגדוד 8211 של חטיבת אפרים, ומפקד הגדוד נפצע קשה. בשבת האחרונה מחבל שהגיע מטול כרם הצליח לדקור ישראלי בלב תל אביב, וחוסל לאחר מכן. הצטרפותם אתמול של 78 מחבלים לשטחי יהודה ושומרון, מהר חברון וגוש עציון, דרך מזרח ירושלים, בקעת הירדן, בנימין והשומרון, רק יגדילו את מאגר המחבלים הפוטנציאליים, גם בעצם נוכחותם בשטח וגם בהשראה ובעידוד לפיגועים נוספים. המשך השלבים הבאים בעסקה שתביא עוד ועוד מחבלים ליו"ש, יחד עם הקריאה של דובר חמאס אבו עוביידה להבערת השטח, רק יחזקו את המגמה.
בפיקוד מרכז אומרים כי הם מודעים להתחממות הצפויה, והרמטכ"ל גם הנחה לתגבר את הגזרה, אבל שבע הפלוגות שהגיעו אתמול והתחלקו בין כל אחת מהחטיבות המרחביות, הן לא אלו שיעשו את ההבדל. כרגע המעשים האלה נועדו לרצות את ההתיישבות או לשם מראית עין בלבד. הקמת נקזים בנקודות חיכוך ועד הארכת גיוס ההגמ"רים ביישובים בעוד חודש, לא ימנעו כניסת שב"חים לישראל, הטמנת מטענים לכוחות צה"ל בסיורים או הברחות אמל"ח שלא נפסקות מירדן ומציפות את השטח.
הפתרונות הקונבנציונליים לא יעבדו כאן לאורך זמן. הצפת איו"ש בכוחות לא תעזור – ראשית כי רוב היחידות הלוחמות נמצאות בגזרות אחרות – סוריה, גבול הצפון או עוטף עזה, כך שמי שמגיע ליהודה ושומרון אלה כוחות קטנים או פחות מיומנים. שנית, כי אי אפשר להציב חייל בכל מטר, זה גם בזבוז משאבים, גם ייצור המון מטרות בשטח שאפשר לפגוע בהם, וגם לא פותר את הבעיה אלא רק מעביר אותה הלאה, עד לנקודת התורפה הבאה שבה המחבלים יזהו חוסר ערנות או דלילות בכוח. ובעיקר, נותן פתרון "פלסטר" לטרור ולא משהו שורשי.
אותו דבר לגבי הסיכולים מהאוויר, שבשנה האחרונה מספרם עלה מאוד. צה"ל משתמש בזה תכופות נגד חוליות מחבלים כשיוצאת לגביהם התראה מיידית. זה לחלוטין מסיר את האיום ומנטרל את התכניות, אבל שוב, לא מסיר את הבעיה מהשורש – כי הנה יש עוד ועוד טרור, ובמערכת הביטחון יודעים על חוליות שמצליחות לחמוק.
אחת ממטרות המלחמה מיומה הראשון הייתה שימור זירת יהודה ושומרון כמשנית, ולכן השיטה העיקרית בלחימה באזור הייתה "כיסוח דשא" נקודתי שלא יביא להסלמה. מדי פעם נכנסים לכפרים ולמחנות הפליטים, עוצרים, מנהלים חילופי אש ומחסלים מחבלים – עד שתוך זמן קצר, התנועה שם עבור כוחותינו הייתה פשוטה, כשבעבר כל כניסה אליהם הייתה מצריכה יחידות מיוחדות, ועל כך יש לשבח את פיקוד מרכז ואוגדת איו"ש. אבל הבעיה באותו כיסוח דשא, זה שהיא מניחה שהדשא עדיין נשאר, ואם כבר אנחנו נשארים בעולם הבוטניקה, אז ידוע הוא שפעולת הכיסוח למעשה תורמת לצמיחת הדשא ולשיפורו, ולכן אם אנחנו רוצים שלא יהיה טרור, אז החשיבה צריכה להיות הפוכה לגמרי, צריך להפוך את האדמה ולעקור מהשורש, כי מה שקורה עכשיו לא יספיק.
קודם כל, בהשראת הלחימה מלבנון, ובניגוד גמור למה שקרה ברצועת עזה, צריך לסגור את צינור החמצן של ארגוני הטרור ביו"ש. רוב האמל"ח וציוד הלחימה שמגיע אליהם, עושה את דרכו מאיראן לירדן ואז דרך גבול הבקעה הארוך והפרוץ ותוך פחות משעה מרגע חציית הגדר כבר יכול להיות בג'נין. נכון, גיאוגרפית מאוד קשה להחזיק את הגזרה הזאת. הגדר היא לא באמת גדר, ומקומות רבים מאפשרים מסתור למבריחים שכבר למדו את צה"ל, השתכללו והשתפרו, אבל המצב הנוכחי דומה יותר לגבינה שוויצרית ולא יכול להימשך.
אז מה כן?
הנה כמה הצעות שיכולות לסייע במניעת הברחות: הראשונה היא שכל חשוד שמתקרב לגדר משני צדדיה – מסתכן בירי מיידי לרגליים ובהמשך למרכז מסה. השנייה מחייבת הקמת מוצבים ועמדות צמוד למרחב הגבול, שמשם הכוחות יצאו לפטרולים ומארבים לאורך הגבול, אפשר להוסיף לזה הטעייה בעזרת עמדות סרק וחסימה פיזית של צירים אחוריים שמובילים לכפרי המחומש בתפר הבקעה-שומרון. ברגע שמצבורי האמל"ח לא יתחדשו – ארגוני הטרור יהיו במצוקה ויחשבו פעמיים לפני כל שימוש בהם.
זוכרים את נור א-שמס, מחנה הפליטים ליד טול כרם, שמיצב עצמו לאורך חודשים ארוכים במלחמה כמוקד טרור? אז אחרי מספר אירועי מטענים בהם נהרגו חיילים במקום, לפיקוד מרכז נשבר, והוא פתח במבצע "מחנות קיץ", שבפעילות אינטנסיבית ואגרסיבית, חוסלו עשרות מחבלים, נעצרו עשרות נוספים ובעיקר הפך את הנוף של מחנה הפליטים לכזה שיותר דומה לג'באליה ופחות ל"אור השמש", ומאז נשמרת שם דממה יחסית. ככה צריך להתנהל ברוב הכפרים הקטנים שמרימים את ראשם. מאחר ומדובר בהתארגנות מקומית זה אמור להספיק שם. הפעולה הראשונה צריכה להיות בכפר טמון אחרי נפילת לוחם המילואים – הפיכה של הקרקע, גם לגילוי מטענים וגם למען יראו וייראו.
אם תשאלו על ג'נין, מוקד הטרור של צפון השומרון, אז נכון שצה"ל החריב את המקום לפני חצי שנה ועדיין הטרור חזר לפני מספר שבועות, אבל נראה כי הפעולה של מנגנוני הביטחון של הרש"פ בחודש האחרון וההסכם שחתמו שם מול המחבלים, כרגע מביאים שקט. צה"ל וישראל לא אמורים לסמוך על זה בעיניים עצומות, אבל זה המחיר בשימוש של מערכת הביטחון ברשות הפלסטינית כזרוע המבצעת שלה, שאגב חסכה לא מעט חיילי לוחמים.
אי אפשר בלי להתייחס לתהלוכות החמושים שילכו ויתרבו ככל שמחבלים ישוחררו בעסקה ליו"ש. במערכת הביטחון מבהירים שהם לא יכולים לירות טיל לעבר תהלוכה שיש בה בלתי מעורבים, גם אם יש בה חמושים רבים, ומציינים שהם מבצעים מעקב אחרי נושאי הנשקים ופועלים למעצרם. יחד עם זאת, אסור להשלים עם זה. כל חמוש הוא מחבל שרוצה לרצוח יהודים, ופשוט לא יכול בנקודת הזמן הזאת מסיבה טכנית בלבד. הכלה של זה, היא הזמנה של הפיגוע הבא.
בשורה התחתונה, כל תפיסת הביטחון של ישראל צריכה להשתנות. אי אפשר יותר להכיל נוכחות חמושים, חדירות בגבול או פעילות חבלנית, ולתת להם מענה רפה שרק מכסח מעט את הדשא. צה"ל, ופיקוד מרכז, שבתקופה הקרובה יהיו במרכז העניינים, חייבים לשנות גישה, ולהיות התקפיים גם במחיר של הפיכת האדמה והערוגה כולה.
