להפסיק להאכיל את הנחש

ב־8 באוקטובר 2023, יומה השני של מלחמת חרבות ברזל, תקף חיזבאללה את ישראל בירי טילי נ"ט, רקטות ופגזי ארטילריה. מאז מורעשת החזית הצפונית יומם ולילה. באחד הימים הקשים ביותר, 27 ביולי 2024, 12 ילדים ונערים נרצחו במגרש הכדורגל במג'דל־שמס. כ־70 אלף מתושבי הצפון פונו מבתיהם ולישראל הקטנה יש כעת "רצועת ביטחון" חרבה בשטחה הריבוני.

השבוע החליטה ממשלת ישראל להוסיף למטרות המלחמה את השבת תושבי הצפון לבתיהם. לכאורה יש שתי דרכים להשגת המטרה – במלחמה או בהסכם. ארצות הברית דוחקת בישראל להסכים לוויתורים על זכויות ממשיות שיש לה בדין הבינלאומי, כדי שארגון הטרור חיזבאללה ינצור את האש. אולם ניסיון העבר לימד אותנו לקח קשה, שניסח דידי מנוסי לאחר שחווינו את תוצאות הסכמי אוסלו: "המאכיל נחש בגרגרי סולת בתקווה שהנחש יהפוך לתרנגולת מגלה (במאוחר) שלשווא תִכמן: זה אותו הנחש – רק יותר שמן…"

נסיגה מתמדת

במשפט הבינלאומי, לפי העיקרון המכונה uti possidetis, גבולות מדינה חדשה הם אלה שהיו לה בעת שהוקמה. כאשר קמה מדינת ישראל היו אלה הגבולות שנקבעו להקמה מחדש של הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. זכויותינו לפי כתב המנדט אושררו בסעיף 80 למגילת האו"ם. לפי העיקרון הזה נקבע הגבול בהסכמי השלום בין ישראל למצרים ב־1979 ובין ישראל לירדן ב־1994. בגבול הצפון, הקו הרלוונטי נוסח בידי הוועדה הבריטית־צרפתית ניוקומב־פולה ב־1923 ואושר בידי חבר הלאומים ב־1924. גם האו"ם מזהה אותו כקו הגבול הבינלאומי.

בעקבות רצח 35 ישראלים בפיגוע כביש החוף במרס 1978 בידי מחבלי אש"ף שהגיעו מלבנון, יצאה ישראל למבצע ליטני, במטרה לסלק את בסיסי אש"ף שמדרום לנהר הליטני ולהבטיח את גבול הצפון. לאחר כמה חודשים נסוג צה"ל לקו הגבול הבינלאומי לאחר שהאו"ם, בתמיכת ארה"ב, הקים את יוניפי"ל, כוח האו"ם הזמני, שהמנדט שלו הוארך מעת לעת עד עתה.

ב־1982, בעקבות התקפות חוזרות ונשנות של ארגוני הטרור הפלסטיניים על יישובי הצפון, יצאה ישראל למלחמת לבנון הראשונה ("מבצע שלום הגליל"). במהלך המלחמה כבשה ישראל שטח בדרום לבנון, ומרובו היא נסוגה בשנת 1985. בעקבות המלחמה גלתה מפקדת אש"ף מלבנון לתוניסיה, ורוב הכוח של הארגונים הפלסטיניים חוסל. את מקומם תפס הארגון השיעי חיזבאללה. עד שנת 2000 הוסיפה ישראל להחזיק ב"רצועת הביטחון", שהרחיקה את היישובים בצפון ישראל מטווח הקטיושות.

האבדות שנגרמו עקב הלחימה בחיזבאללה ברצועת הביטחון יצרו לחץ ציבורי כבד, כמו זה של ארגון "ארבע אימהות", לפינוי הרצועה. הלחץ הוביל לנסיגה חד־צדדית של צה"ל מדרום לבנון במאי 2000 לקו הגבול הבינלאומי, שהאו"ם סימן בשטח בחביות בצבע תכלת (ועל שמן הוא נקרא "הקו הכחול"). מזכ"ל האו"ם דיווח שישראל נסוגה מהשטח השייך ללבנון ומילאה בכך את חובותיה לפי החלטת מועצת הביטחון שהתקבלה לאחר מבצע ליטני. ב־18 ביוני 2000 אישרה מועצת הביטחון את קביעת המזכ"ל.

לקראת הנסיגה התרברב ראש הממשלה אהוד ברק כי "כל לבנון תבער" אם לאחר הנסיגה מלבנון תיפתח אש מלבנון לעבר ישראל. לאחר הנסיגה השתלט חיזבאללה על רצועת הביטחון, בנה בה בונקרים וצבר נשק רב. תגובות צה"ל לתקיפות חיזבאללה היו מדודות.

ב־2006 החלה מלחמת לבנון השנייה לאחר שחיזבאללה הרג חמישה חיילים, חטף את גופותיהם של שניים מהם, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, ותקף בהפגזה ארטילרית את יישובי גבול הצפון באזור שלומי. לאחר כחודש לחימה נסוגה ישראל לקו הכחול לאחר אימוץ החלטה 1701 בידי מועצת הביטחון, החלטה שממשלת לבנון אישרה גם כן.

בהחלטה 1701 נדרשה ממשלת לבנון לממש את ריבונותה בכל שטח לבנון ולפרק את חיזבאללה וכוחות אחרים מנשקם. במיוחד נאסרה הנוכחות של חמושים, ציוד צבאי וכלי נשק, למעט אלה של ממשלת לבנון ושל יוניפי"ל, בין קו הגבול הבינלאומי לנהר הליטני. על מדינות אחרות נאסר למכור או לספק נשק או חומרים רלוונטיים אחרים ללבנון, למעט אלה שאושרו בידי ממשלת לבנון. ממשלת לבנון נקראה לאבטח את גבולותיה כדי למנוע כניסת תחמושת או חומרים אחרים שהיא או יוניפי"ל לא אישרו.

בפועל, רק ישראל מילאה את חלקה בהחלטה. ממשלת לבנון, האחראית בדין הבינלאומי לנעשה בשטחה, לא מימשה את ריבונותה ולא פירקה את חיזבאללה מנשקו. איראן בנתה לחיזבאללה תשתית צבאית חדשה ומשודרגת, ארסנל המאיים על מרכזי אוכלוסייה ועל אתרים אסטרטגיים בישראל, והיא מבריחה אמצעי לחימה בדרכי האוויר, הים והיבשה. חיזבאללה לא נסוג אל מעבר לליטני. בבחירות שהתקיימו ב־2018 זכה חיזבאללה ברוב מוחלט של המושבים בפרלמנט והוא שולט בממשלת לבנון ובצבא לבנון, וממילא אין בלבנון מי שיתבע ממנו לסגת. רשימת הפיגועים, התקיפות ופשעי המלחמה שביצע חיזבאללה כלפי תושבי ישראל התארכה משנה לשנה. יוניפי"ל המשודרג, שהיה אמור לסייע לצבא לבנון, נמנע מלאכוף את החלטה 1701 בשל רתיעתו ורתיעת המדינות המרכיבות אותו מעימות עם חיזבאללה, והוא גם אינו מסייע באבטחת הגבול ובמניעת הברחת אמצעי לחימה ללבנון. הקהילה הבינלאומית אדישה להפרה המתמשכת של ההחלטה.

תביעת המים ועוד

באוקטובר 2020 נפתחו שיחות בין ישראל ללבנון על קו הגבול הימי ביניהן, בהובלת שר האנרגיה דאז יובל שטייניץ. תהפוכות פוליטיות שינו את המצב מן היסוד. בינואר 2021 החליף הנשיא ג'ו ביידן את הנשיא דונלד טראמפ וביוני 2021 קמה ממשלה חדשה בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד. באוקטובר 2021 מינה הנשיא ביידן את עמוס הוכשטיין לשליחו בגיבוש ההסכם.

ביוני 2022 הגיעה אסדת כריש לישראל ועגנה בשטח ישראלי שאינו שנוי במחלוקת. ביולי שיגר חיזבאללה שלושה כטב"מים לעברה. לנוכח האיום הסכימה ממשלת ישראל, בראשות יאיר לפיד, לקבל את מלוא תביעותיה של לבנון (למעשה חיזבאללה) למים טריטוריאליים ומים כלכליים, גם כאלה שהיו בשטחה הריבוני של מדינת ישראל. בתקשורת נמסר כי ראשי מערכת הביטחון, ובהם שר הביטחון בני גנץ והרמטכ"ל אביב כוכבי, תמימי דעים שההסכם הוא באינטרס הביטחוני של ישראל וכי אם לא ייחתם צפויה סכנה לביטחונה. לדברי ראש המל"ל דאז איל חולתא, ישראל ויתרה על שטח בתמורה לשקט.

לפי חוק יסוד משאל העם, הסכם הקובע כי לא יחולו עוד המשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל על שטח שהם חלים בו כעת טעון אישור של הכנסת, ואלא אם כן ההסכם אושר ברוב של 80 חברי כנסת, הוא טעון גם משאל עם. הן על פי חוק שטחים תת־ימיים, התשי"ג־1953, והן על פי הדין הבינלאומי, יש לישראל זכויות ריבוניות במים הכלכליים, ובוודאי שכך הדבר באשר למים הטריטוריאליים. למרות זאת, באוקטובר 2022 נחתם ההסכם תוך רמיסת חוק יסוד משאל העם, רמיסה שהוכשרה בבהילות בידי בג"ץ. וכדי ביזיון וקצף, סירבה לבנון לחתום על ההסכם מול ישראל. נותרה אפוא החתימה הישראלית שהופקדה בידי האו"ם, כשהערבה לקיום ההסכם כלפיה היא ארה"ב לבדה.

ההסכם לא הקנה שקט. לחיזבאללה דרישות נוספות, ובהן שישראל תיסוג מקו הגבול הבינלאומי ב־13 נקודות מפתח, מנקודה הצופה על ראש הנקרה במערב ועד הר דב במזרח. לאחר שמזכ"ל האו"ם ומועצת הביטחון הכירו בקו הכחול בשנת 2000, ברור שהתביעה משוללת יסוד.

ממשל ביידן־האריס, הפועל משיקולי בחירות וגישה אסטרטגית כוללת המבקשת לרצות את איראן, שוב לוחץ על ישראל להסכים לתנאים גרועים מאלה שנקבעו (והופרו) בהחלטה 1701. בין התנאים, ישראל תתחייב לא לטוס בשמי לבנון; חיזבאללה ייסוג רק למרחק של שבעה עד עשרה ק"מ מקו הגבול הבינלאומי, כלומר לא עוד מעבר לליטני, וגם זאת בלי שום דרך לאכוף את הנסיגה; 15 אלף חיילי צבא לבנון (הכפוף לחיזבאללה) יתייצבו על קו הגבול; וייפתח משא ומתן על נקודות הגבול שחיזבאללה טוען לריבונות בהן. בשורה התחתונה, ישראל נדרשת להסכים לאיום קיומי גדול בהרבה כשידידתה הגדולה ארה"ב תומכת דווקא באויביה.

בהחלטתה להוסיף את השבת תושבי הצפון לבתיהם למטרות המלחמה, החליטה הממשלה לא להיכנע לתביעות הללו. להשגת המטרה נדרש כיבוש מחדש של דרום לבנון, גירוש חיזבאללה אל מעבר לליטני ושליטה ישראלית ברצועת הביטחון מצפון לקו הגבול הבינלאומי. בדין הבינלאומי, לבנון אחראית להפרות. העובדה שרוב מוחלט של הציבור הלבנוני בחר בחיזבאללה, ששולט בממשלת לבנון ובצבאה, רק מחמירה את אחריותה. מכת הביפרים החזקה שישראל הנחיתה לפי דיווחים זרים על אלפי מחבלי חיזבאללה היא התחלה טובה, שחייב להיות לה המשך חזק פי כמה. רק כך.