מגן וחץ: אפיזודה חולפת או מבצע שישאיר חותם?

אומנם שם המבצע לא משהו, אבל היו בו הישגים צבאיים מרשימים. הוא גם חשוב ל(ת)חיזוק ההרתעה, אבל הוא לא הפתרון ל"בעיית עזה". מטרת המבצע כפי שהוצהרה הייתה להחזיר את ההרתעה ולקנות עוד זמן שקט, ועל-אף ההישגים והפגיעה בג'יהאד האיסלאמי (גא"פ), נראה כי  מניתוח השנים האחרונות  זהו אתגר לא פשוט, וקיים ספק גדול באשר ליכולת הרתעת הארגון לזמן רב. מה אם-כן עוד ניתן לעשות? חייבים לשנות חשיבה מהיסוד, הדרג המדיני צריך לחשוב על אסטרטגיה ארוכת טווח לרצועת עזה ובראייה רחבה המשלבת ביטחון ומדיניות, והדרג הצבאי חייב לפתח כלים מבצעיים נוספים, למניעת אפשרויות של "תיקו אסטרטגי".

יחסי גא"פ חמאס, והמדיניות הישראלית כנגדו  

חמאס הוא הארגון השולט ברצועת עזה, מאז השתלטותו עליה בשנת 2007. יחסי גא"פ חמאס הם יחסים מורכבים, הנובעים מאידאולוגיה שונה, תחרות על "לב העם", ובעיקר מבדילה ביניהם האחריות המוטלת על חמאס בניהול הרצועה. גא"פ מקיים קשרים הדוקים עם איראן הן ברמה האידאולוגית (פרי מפירות העץ של חומייני), וכן הצבאית באמצעות כח קודס, ומקבל את רוב תקציבו הצבאי מידיהם. חמאס, על-אף שקשריה עם איראן התהדקו בשנים האחרונות, אינה מהווה "פטרון" , אלא בעיקר תומכת כלכלית, רעיונית  ואף צבאית- באמל"ח, בהכוונה ובתיאום בין זירות, כולל חיזבאללה. מכאן, שלגא"פ יש סדר יום שלא תמיד מתאים לחמאס, ובניגוד אינטרסים כזה, לא ייפלא כי חמאס אינה מצטרפת לסבבי הלחימה מול הגא"פ זו הפעם השלישית (בנוסף לימי קרב נוספים שהיו). נוח לחמאס שהארגון הסורר שאינו נשמע לה, יקבל "חינוך חינם" מישראל, מבלי שחמאס תצטרך להקיז דם ולהילחם כנגד אחיהם.

ומה ישראל עושה בנדון?

עוד לפני שנגיע לבעיית ה(אין) אסטרטגיה, נבהיר כי  המדיניות הישראלית מצאה "פטנט": נכה בגא"פ ונבדל את חמאס. ועוד פטנט, נסכל את הנפץ, והכל יסתדר. ולמה הכוונה? עוד בשנת 2019, היה אחד, בהאא אבו אל עטא שמו, מנהיג גא"פ בצפון הרצועה אשר התהלך כבריון שכונתי ואיתגר את ישראל בירי רקטות ובניסיונות פיגוע. ישראל ביצעה מהלך יזום, הוא סוכל במבצע מודיעיני ויכולת צבאית מרשימה בחדר השינה שלו, ולאחר סבב קצר ("חגורה שחורה" שמו)  בו גא"פ ירה וישראל תקפה, מדינת ישראל עשתה כל שביכולתה (ויש יכולות…) שלא להכניס את חמאס למערכה. עיקרון הבידול התחיל שם, והתפתח לסטרטאפ. גם אז הצהירו המנהיגים וראשי המבא כי פגענו קשות בגא"פ, וכי הוא מורתע, בפועל,  הגא"פ המשיך בירי רקטי (סוררים קראו לו), המשיך להכווין הרבה פח"ע מאיו"ש, והמשיך לתכנן פיגועים יצירתיים מרצ"ע. אז נפתחה מערכה בשם "שומר החומות" (נפרט עליה במאמר אחר) אליה הוא הצטרף, ואם חשבנו שזה ירתיע אותו, קיבלנו את מערכת "עלות השחר".

מה באמת היה במבצע "עלות השחר"? ומדוע מבצע "מגן וחץ" משמעותי ממנו?

מבצע "עלות השחר" באוגוסט 2022 להזכיר למי ששכח, (או למי שמעוניין לנצל אותו לנושאים פוליטיים), התחיל מאיום של הגא"פ על תושבי העוטף. כך, 3 ימים שתושבי העוטף וכוחות צה"ל היו תחת איום וחיו במגבלות תנועה, עד כדי "יישובים נצורים" כפי שפורסם בתקשורת. לאחר 3 ימי מבוכה וניסיון שווא לשים גורלנו בידי המתווכים המצרים, התעשת הדרג המדיני וצה"ל, והחליטו על סיכול בכירי הגא"פ. ובתמצית, העובדות הברורות הן שהגא"פ יזם אירוע בטחוני, ומדינת ישראל "קפאה" בהחלטות הנדרשות בדרג המדיני והאסטרטגי במשך 3 ימים. מלבד פעולות מוצלחות מאוד ברמה הטקטית והאופרטיבית של צה"ל, אשר בעזרת מודיעין מצויין ובידוד מרחב מנע פיגוע קשה בתושבי העוטף ובכוחות צה"ל, לא נקטנו שום יוזמה ואפילו לא ממש הונאה. כל הכותר כתרים על פעילות הסיכול של יום שישי באותו המבצע- זה קרה 3 ימים מאוחרים מדי, ושוב, בעזרת מודיעין וביצוע מעולים של שב"כ וצה"ל. שוב, אותן הצהרות ע"י הדרג המדיני ובכירי צה"ל: הגא"פ קיבל מכה קשה, וחיזקנו את ההרתעה….ואז הגענו ל"מגן וחץ".

מבצע "מגן וחץ" אומנם הגיע כתגובה לירי הרקטות,  אך בצורה מושכלת ובשיקול דעת, החליט הדרג המדיני על "קירור" המצב ואי תגובה, זאת בכדי לאפשר יכולת אחיזה מודיעינית ומבצעית טובה יותר למול בכירי הגא"פ. לפנות בוקר של שלישי שעבר, סוכלו 3 בכירי הגא"פ במכת פתיחה בהפתעה וביוזמה של מדינת ישראל, ומבחינת ההישג של תחזוק ההרתעה – ניתן היה לסיים את המבצע דקה לאחר מכן. אולם, האויב לא שיתף פעולה, ולאחר יממה של הלם וניסיונות לבצע פיגועי איכות שלא הצליחו, החליטו בגא"פ לחזור למודל הקבוע- ירי רקטות ומרגמות, וכן ניסיונות לירי נ"ט על כוחותינו ואזרחים. גם בסוף מבצע זה נאמר ע"י הדרג המדיני שפגענו קשות ואנושות בארגון, הרמטכ"ל ביקש להצניע, והוא יודע מדוע.

מהם הישגי המבצע? מהן מגבלותיו?

הישגי המבצע הם ראויים, ונכון לציינם:

בדרג המדיני:

• קור רוח, הפעלת שיקול דעת ופעולה בזמן המתאים.
• ניהול שקול, גיבוי וזמן לדרג הצבאי, מענה וסיוע לאוכלוסייה האזרחית.
• שימוש במנגנון סיום והגעה לסיום הסבב- באמצעות תיווך מצרי.
• שימור לגיטימציה מדינית למבצע, כולל בזירה הבינ"ל והאזורית.
• בידול הזירות– והשארת חמאס, לבנון וזירת הפנים מחוץ ללחימה.

בדרג הביטחוני:

• סיכול בכירים במכת פתיחה ותו"כ המבצע– יכולת מודיעין גבוה של שב"כ וצה"ל, וכן יכולת ביצוע מרשימה של חיל האוויר.
• סיכול ניסיונות פיגוע במגוון יכולות אויב- נ"ט, צליפה, רחפנים ופשיטה– מודיעין ויכולת הגנה מרחבית קרקעית ותת קרקעית ראויה לציון של צה"ל, וכוחות אוגדת עזה.
• פעולות התקפיות לצד מזעור הפגיעה בבלתי מעורבים– למרות שיטת הפעולה של ארגוני הטרור המשתמשים באוכלוסייה כמגן אנושי, בוצעו עשרות תקיפות, עם נזק מזערי. זה אפשר לשמור על הלגיטימציה להמשך הלחימה.
• צמצום השפעת התלול מסלול– גם במהלכים התקפיים, גם בהנחיות מיגון נכונות, שימוש אפקטיבי ב"כיפת ברזל" ו"קלע דוד", למרות איתגורי המערכת והגעה להצלחות מרשימות.

ומה הן החולשות והנקודות הראויות לעיון מעמיק ביום שאחרי המבצע?

בדרג המדיני:

• זמן השקט בין מבצע למבצע מצטמצם, כך מאז צוק איתן, סבבי הלחימה בין 2018-2020, ומאז שומר החומות ועד היום – 3 סבבי לחימה בשנתיים. נדרשת אסטרטגיה מקיפה וחדשה מול רצועת עזה הכוללת שילוב מדיני-ביטחוני, תפורט במאמר נפרד.
• בידול חמאס הוא הישג זמני ונדרש לתחם אותו בהקשר. השארתו זו פעם שלישית, מחוץ לסבב הלחימה הוא הישג מצד אחד (הרתעה יחסית והדדית), ומצד שני צריך להדליק נורה אדומה באשר למימוש אחריותו כריבון על הרצועה. להזכיר לציבור, גם הממשלה הקודמת וגם הנוכחית מתפארים בכתובת שיש מול החמאס, ובכך שתהיה תגובה על כל בלון או שיגור כנגד חמאס. אכן, כך הדבר הוא בשגרה, אבל מה עם 1500 רקטות בכל סבב?? הפועלים ממשיכים להיכנס, וחמאס ממשיך להתעצם.
• התכלית האסטרטגית– מדובר על שם קוד גנרי, לפחות בשני עשורים האחרונים, בהם נוטה צה"ל ובעקבותיו הדרג המדיני לאמץ נוסחת קסם שבאמת מתאימה עצמה לכל מצב בזמן הקצר: שיפור המציאות הביטחונית. המלצתי היא להגיע לנוסח ברור יותר ופחות עמום, כזה המאפשר לבחון את ההישג ביחס לתכלית.
• תהליך קבלת ההחלטות– כפי שפורסם, הדרג המדיני קיבל החלטה "לחזור לסיכולים הממוקדים" בדיון האחרון, זה שהיה לאחר צבר אירועים מכמה זירות. זו החלטה ראויה, אבל היא מסמאת את הציבור ואת חברי הקבינט. מצופה מהקבינט לעסוק בבחינת האסטרטגיה בכלל הזירות, וכן באסטרטגיה מול רצועת עזה וחמאס, ולא רק בהפעלת סיכול נקודתי. וכן, הסמכת ראש הממשלה ושר הביטחון לקבל החלטות כאלו הן בסמכות, אך האם ראוי היה למדר את השר לביטחון לאומי? זה האחראי על הכנת כוחות המשטרה והשמירה על הביטחון האישי? לא נדרשת הכנת הכוח?
• גא"פ חו"ל– מה עם זיאד נאח'לה? מה עם אכרם עג'ורי? הם ממנהיגי הגא"פ המוכנים להילחם עד טיפת דמם האחרונה של העזתים, הם מוכווני איראן, ויושבים לבטח בדמשק וביירות, והם אלו שעיכבו את הפסקת האש. ראוי להציב אותם על הכוונת, ולאפשר את ההנחיות המדיניות והמשאבים הדרושים לכך.

בדרג הביטחוני והצבאי:

• סיכול אישים– מהלכי פתיחה יזומים ובהפתעה הם חשובים, אולם גם האוייב מבין זאת ומפיק לקחים. ראוי לפתח יכולות נוספות לסיכול אישים ללא הפתעה, או ע"ח נזק אגבי, נדרשת בחינה מקיפה בנושא. אנו בשלב המיצוי של סיכול למול נז"א, ולא צריך לחכות לנפגעים רבים בעורף הישראלי. המסר לאויבינו חייב אתחול מחדש= שימוש באזרחים לא יסיר סכנת תקיפה מעליהם, להיפך- הוא יגרום לנפגעים בהם ובני משפחותיהם (עיקרון המידתיות קובע). זהו מסר שצריך לעבור לטרור, ולמדינות העולם.
• המענה לירי התלול מסלול– צה"ל יירט למעלה מ 90% מהשיגורים, אולם בפועל חצי מדינה שותקה (ועוד לפני שחמאס הצטרף למערכה). בעיית היסוד לנשק תלול המסלול חייבת לקבל עדיפות הן התקפית, והן הגנתית (השקעה משמעותית בלייזר ליירוט) במסגרת התר"ש הקרובה, ובאופן משמעותי.
• מבצע מנגד– אנו כבר במבצע רביעי משמעותי של ירי מנגד (הכוונה היא לתקיפה באש, ללא כניסה קרקעית), הישגי מבצעים כאלו הם מוגבלים, צה"ל חייב לקדם תוכניות משמעותיות לתימרון בכדי להגיע להישגים משמעותיים יותר. הפעלתו תהיה ע"פ שיקול דעת והחלטת דרג מדיני, אולם היא חייבת להיות מתוכננת היטב, ובעלת אפקט הצלחה משמעותי.

לסיכום:

מבצע "מגן וחץ" בהחלט היה מבצע בעל הישגים מרשימים, אולם שעון החול לקראת הסבב הבא כבר החל לעבוד. כל ניסיון לעצום עיניים ולהתעלם מהעובדות, או לנסות "לנהל" את המציאות ולהרוויח זמן- נועד לכישלון, כך מלמדת אותנו המציאות (מאז מבצע "צוק איתן"). הדרג המדיני חייב לזהות את נקודות הכשל, ולהניע חשיבה יוזמת יצירתית ושונה מהקיבעון שבין כיבוש הרצועה להסדרה.