הקטע המרגש ביותר בכל שעות הדיונים על חוק הגיוס החדש ביום שני בלילה, היה הסיפור שהשמיע סגן שר הביטחון, הרב אלי בן־דהן. לקראת סיום הדיון, ב־1:30 בלילה, סיפר בן־דהן על הרב שלמה זלמן אוירבך המנוח, מגדולי הפוסקים החרדים. תלמידי הישיבה של הרב אוירבך, הממוקמת בשכונת בית וגן בירושלים, ביקשו ממנו לנצל את שעות הפנאי כדי לנסוע להשתטח על קברי צדיקים. "אין בעיה", אמר להם הרב. "גם אני הולך לפעמים להשתטח על קברי צדיקים. אני צריך רק לחצות את הכביש. הצדיקים קבורים ממש כאן, בבית העלמין הצבאי בהר הרצל".
הרב אוירבך העלה את חללי צה"ל לדרגת קדושים, אבל רבנים חשובים אחרים והפוליטיקאים החרדים מורידים את השירות הצבאי למעשה נחות, לא ראוי ולא רצוי. אבל הם לא היחידים. כולם מבינים שחוק הגיוס החדש הוא סיפורי בדים, ולכן הוא מאוד נוח לכולם, כי אף אחד לא באמת רוצה לראות את החרדים מציפים את צבא ההגנה לישראל. התוצאה היא פארסה נוספת שעשויה להצטרף לספר החוקים, אלא אם בג"ץ יחליט אחרת.
מי שהיה בכנסת ביום שני ראה מחזה יוצא דופן. חברי הכנסת והעוזרים הפרלמנטריים החרדים, שמתנגדים לכאורה לחוק הגיוס החדש, השקיעו מאמצים עילאיים כדי שהוא יעבור בקריאה הראשונה. חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל הודיעו אמנם שהם מתנגדים לחוק, וח"כ יעקב ליצמן הודיע כי הוא וחבריו יפילו את הממשלה אם החוק יעבור במתכונתו הנוכחית, אבל איש מהם לא נתן לחוק המפנק לחמוק מתחת ידיו בקריאה הראשונה. החרדים עבדו שעות נוספות כדי להבטיח שיאיר לפיד ויש עתיד יצביעו בעד, ושהערבים ייעלמו מהמליאה. הם הפעילו לחצים גם על חברי המחנה הציוני ואפילו על מרצ כדי להשיג רוב מסיבי יותר.
ח"כ משה גפני נתפס לפני שבועיים במאפייה בבני־ברק, והודיע ש"החוק בסדר". גפני צודק, כמובן. חוק הגיוס הוא חוק אי־גיוס. המכסות הנדרשות קיימות גם ברגע זה (ב־2017 התגייסו 3,100 חרדים בסך הכול), וצריך להתאמץ כדי שלא למלא אותן. יאיר לפיד, שדרש בשנה שעברה 5,200 מתגייסים חרדים בשנה וערך על זה מלחמות עולם, מוכן לקבל היום 3,350. גם הסנקציות הפליליות הן בדיחה שמצוינת בחוק אבל לא תתקיים לעולם, והסנקציות הכלכליות אינן אישיות וגם הן יבוטלו כנראה בשבועות הקרובים. הפטור מגיוס הורחב גם הוא וכל דכפין ייטה וישתמט, אם כף רגלו דרכה פעם באיזו ישיבה.
חוק הגיוס החדש משקף ניצחון חרדי גדול, וייאוש טוטלי של הציבור האזרחי מהאפשרות ומהרצון לגייס את החרדים. משרד הביטחון הגיש אמנם את המספרים, אבל ח"כ איציק שמולי מהמחנה הציוני עבר בחריצות אופיינית על כל הפרוטוקולים של ועדת שקד (שעבדה ב־2014 על חוק הגיוס של לפיד) ומצא תביעות אחרות לגמרי. הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ דיבר באותם ימים על "סכנה למודל צבא העם".
היום הצבא מתקפל. אפשר לשער מה הסיבה. שר הביטחון ליברמן רצה את חוק האנטי־גיוס הזה שמבטיח לו עוד זמן בלשכה, והצבא קפץ על המציאה. הרמטכ"ל גדי איזנקוט לא רצה להיכנס לקו האש הפוליטי בשלהי הכהונה שלו, ואולי הוא מקווה שבג"ץ יהפוך בבוא היום את המתווה. איזנקוט לא רוצה ולא יכול להפוך את צה"ל לצבא חרדי, כמו בימי דוד המלך. גם כך מתנהלות מלחמות קשות סביב ענייני דת והדתה, מעורבות רבנים, השירות המשותף, שירת חיילות, כשרויות וכדומה. מי צריך עוד כאב ראש.
מה הניע את לפיד בסיפור הזה? מדוע הוא הדהים גם את חבריו לסיעה (שלא יצייצו נגדו בגלוי, כמובן)? לפיד נמצא בתקופה לא טובה, וביקש לשנות מומנטום. הוא הבין שהחוק עובר גם בלעדיו, והחליט לתפוס עליו בעלות ולסמן וי של ניצחון. בעתיד נדע אם זה ניצחון פירוס, שנוסף על ההצלפות שעבר השבוע בתקשורת. הציבור אמנם תומך בחוק, לפחות לפי הסקר שהתפרסם שלשום ב'ידיעות אחרונות', אבל מבין גם שיש כאן קומבינה פוליטית שנועדה לרצות את כולם ולמנוע משבר, וכי החרדים לא יגיעו מהיום בהמוניהם לבקו"ם.
בכל מקרה, זהו תור הזהב של החרדים. מעולם הם לא ישבו ואולי גם לא יֵשבו בממשלה שמעניקה להם 1.6 מיליארד לתקציב הישיבות בלי לשאת בנטל. לכן הם גם לא יסתכנו בבחירות חדשות. האיום של ליצמן נועד לכסח את החוק עוד יותר במהלך הדיונים לקראת הקריאות הבאות, להוריד עוד את המכסות המצחיקות ממילא, לבטל גם את הסנקציות הכלכליות ולהוסיף הטבות לחרדים. ככה עובד ליצמן, פוליטיקאי מצטיין שדואג לציבור שלו. ואם החוק יחזור בסוף לבג"ץ, אז אדרבה. בג"ץ ייתן עוד ארכה ואפשר יהיה ליהנות מכל הטוב שבעולם הזה עוד חודשים רבים. מה רע?
