הימים שאחרי התעודות: יש ילדים שקיבלו תעודה טובה שמשקפת את הלמידה הטובה שלהם, והם ממשיכים הלאה. עבור ילדים אחרים התעודה היא אירוע לא קל. גם אם הם יודעים שלא התאמצו מספיק, גם אם הם יודעים מה נקודות החוזקה והחולשה שלהם, התעודה משקפת זאת לעיתים בצורה כואבת. רשימת כשלונות שמופיעה בדף אחד זה כואב, ולפעמים הכאב גובר כשההורים לא היו מודעים למצב ונחשפים אליו לראשונה דרך התעודה.
במקרה כזה התלמיד עלול להרגיש שלקושי בלימודים והמסגרת שלא מתאימה לו, מתווספים בושה, תסכול וייאוש, פחד מתגובת ההורים, כאב על האכזבה שנגרמת להורים ועוד רגשות קשים. גם ההורים שרואים תעודה של תלמיד מתקשה, עשויים להרגיש כל מיני רגשות כואבים שמופנים כלפי הילד, בית הספר או כלפי עצמם. למעשה התפקיד של ההורים הוא להבין יחד עם הילד איך הוא מרים את עצמו במחצית הבאה ויוצא מחוויית כישלון לחוויית הצלחה.
כדי לעזור לילד תצטרכו קודם כל לעזור לעצמכם. הזכירו לעצמכם שגם תעודה ממש גרועה לא אומרת כלום על מי שאתם ועל מי שהילד שלכם. התעודה משקפת את המאמצים של הילד במהלך המחצית, ובהחלט יש לכם ולו מה לעשות כדי לשפר את המאמצים האלו, אבל גם אם הילד לא עשה כלום במחצית הזאת זה לא אומר שהוא לא מסוגל או בעייתי, וגם אם אתם לא עזרתם לו ולא הבנתם את מצבו זה לא אומר שאתם הורים גרועים או חסרי מסוגלות. היכולת של ילד להאמין בעצמו נובעת מהאמונה של ההורים בו, והיכולת של ההורים להאמין בו נובעת מהאמונה שלהם בעצמם. אם קשה לכם להאמין בהורות שלכם או בילד שלכם ערכו רשימה של דברים שאתם והוא עושים טוב, רשימת הצלחות קטנות כגדולות שתזכיר לכם כמה מסוגלות ויכולת יש בכם.
אמונה עצמית היא הבסיס להצלחה, ועליה אפשר לבנות את תמונת העתיד שהיא המטרה אליה הולכים. שבו עם הילד ועזרו לו לחשוב ולדמיין איך הוא רוצה שתיראה התעודה של המחצית הבאה, מה הוא ירגיש כשיקבל את התעודה המיוחלת, איך הוא רוצה שתיראה המחצית כולה, מה הוא ירגיש כשהוא ישתתף בשיעורים ויקבל פידבק חיובי מהמורים. עזרו לו לראות תמונה מוחשית ורגשית שלו כילד מצליח והישארו איתו בחוויית הדמיון כמה שיותר, בלי למהר להוריד את הדמיון לקרקע המציאות. תמונת העתיד הזו חשובה וכדאי לחזור אליה כעוגן בכל פעם שנקלעים שוב לייאוש וחוסר אונים מהדרך החדשה. אני מציעה לכתוב אותה בלשון הווה ולתלות ליד המיטה.
כשיש תמונת עתיד וחזון ברור ומלהיב זה הזמן לעבור לצעדים מעשיים, קטנים ומדידים. ילדים נוטים לקבל החלטות דרמטיות שיהיה להם מאד קשה לעמוד בהן "אשב שעה כל יום על שיעורי בית", "אצא כל יום בזמן", והתפקיד שלכם הוא לעזור להם לפרוט את המטרות הגדולות לצעדים קטנים והדרגתיים שיוכלו לעמוד בהם ולחוות הצלחות קטנות. ילד שלא ישב כל השנה על שיעורי בית לא יכול לשבת שעה ביום, אבל אולי הוא יכול לשבת עשרים דקות בימים מסויימים או לשבת על עשרים דקות כל יום עם אחד ההורים. כדאי מאד לערב את בית הספר בצעדים שאתם בונים ולקבל את תמיכתם. אם ילד היה מאחר כל יום, קבעו עם המחנך באילו ימים הוא יכול לאחר ובאילו ימים תתעקשו איתו על הגעה בזמן. חשוב שהצעדים ייבחנו כל פרק זמן ויתעדכנו לפי היכולת הגדלה של הילד.
על השלב האחרון נוטים לדלג אבל הוא חשוב ביותר. זה הזמן לחשוב יחד עם הילד מה יעזור לו להצליח בצעדים הקטנים אל עבר המטרה הגדולה. כדי לזהות מה יכול לעזור לו כדאי להיזכר בהתמודדויות שונות שהיו לו ולראות מה עזר לו לעמוד בהן ולהצליח. לכל אחד עוזרים דברים אחרים והיכולת לזהות את התמיכה הספציפית ולארגן אותה עבור הילד היא חשובה מאד. יש ילדים שיצטרכו שיעור פרטי, זמן שקט בחדר להכנת שיעורים, לקום מוקדם יותר, שיחות אישיות עם המורה ועוד. תנו לילדיכם אמונה, חזון ואת היכולת לצעוד בקטן ולקבל תמיכה – ובעזרת השם הוא יצליח וגם אתם תרגישו הצלחה.
