כבר עשרים שנה סימונה ואונית מגיעות שלוש פעמים בשבוע ל"בשותף", המועדון החברתי של עמותת אנוש בערד. המועדון, שמהווה מרכז חברתי למתמודדי נפש, פועל בשעות אחר הצהריים ומציע למבקרים בו מגוון פעילויות – משחקים, יצירות אומנות, סדנאות מוזיקה, הרצאות ופעילות ספורטיבית. אונית (37) הכי אוהבת את משחקי הבינגו במועדון, סימונה (70) אוהבת את יצירות האומנות והקריוקי. סייפן (37) מגיע למועדון בשבע השנים האחרונות, וגם הוא מקפיד להגיע שלוש פעמים בשבוע. הפעילות האהובה עליו היא הרצאות “מסביב לעולם", שאחד המתנדבים מעביר במועדון מדי יום חמישי.
לפני שבועיים התבשרו אונית, סימונה וסייפן שהמועדון שלהם עומד להיסגר בסוף חודש ינואר, בגלל בעיות תקציב. “בכיתי וצרחתי כששמעתי שסוגרים לנו את המועדון", מספרת סימונה. “אני גרושה וחיה לבד, והמועדון הזה יחסר לי מאוד". “כולם פה בכו", מוסיף סייפן, “המועדון הוא הבית השני שלנו".
כעשרים מתושבי ערד מתנדבים באופן קבוע במועדון של אנוש בעיר. אלכס אלון (72) הוא אחד מוותיקי המתנדבים. כבר למעלה מ־15 שנה הוא מגיע למועדון בקביעות למספר שעות שבועיות, ומקיים שם פעילות עם מתמודדי הנפש. “בעבר עשינו יחד הליכות עד שהם התעייפו מזה", הוא מספר. “היום אנחנו משחקים איתם משחקי שולחן, יוצרים עבודות מלאכה, ואחד המתנדבים לוקח אותם לטיול וירטואלי ומרצה להם על מקומות בעולם. מדי פעם יוצאים גם לטיולים משותפים באזור. הדבר העיקרי שאנחנו עושים הוא להקשיב להם, כי הם זקוקים בעיקר לאוזן קשבת. זו אוכלוסייה נזקקת בפן הנפשי ובפן הכלכלי, ואנחנו מנסים לעזור להם בפן החברתי".
אלון מודע לקושי התקציבי שמעיב על המשך תפעולו של המועדון, אבל משוכנע בנחיצותו של המקום. “אם לא יהיה מרכז כזה, המתמודדים יישארו סגורים בבתים שלהם. צריך לזכור שלא מדובר באנשים שיוזמים, ולכן הם גם לא ייאבקו עכשיו נגד סגירת המועדון. זו אוכלוסייה שלא יודעת לצעוק ולהפגין, ולכן אנחנו צריכים לשמש להם לפה".
סימונה: "בכיתי כששמעתי שסוגרים לנו את המועדון. אני גרושה וחיה לבד, והמועדון הזה יחסר לי מאוד"
המועדון של אנוש בערד הוא רק אחד מ־12 המרכזים החברתיים שעומדים להיסגר בסוף החודש הנוכחי, רובם בפריפריה. מלבד ערד, צפויים להיסגר מרכזים כאלה גם בירכא, ביתר־עילית, סכנין, עכו ומעאר. עמותת אנוש, שמפעילה את המרכזים החברתיים למתמודדי הנפש, פועלת כבר ארבעים שנה בתחום בריאות הנפש ומעניקה שירות בפריסה ארצית לכ־15 אלף מתמודדים עם מגבלה נפשית. לצד סיוע למתמודדים במציאת מסגרות של דיור שיקומי והשתלבות בעולם התעסוקה, מפעילה העמותה 52 מרכזים חברתיים. המרכזים שעומדים להיסגר בסוף החודש מהווים כרבע מתוכם.
העמותה מפעילה את המרכזים החברתיים עם תקציב שהיא מקבלת ממשרד הבריאות. המשרד אחראי על תהליכי השיקום של מתמודדי הנפש מכוח חוק שנחקק בשנת 2000, והוא רוכש את שירותי השיקום מחברות ועמותות שונות, ובהן עמותת אנוש.
אנוש מנמקת את סגירת המרכזים בשיטת התגמול הבעייתית של המשרד. לדבריהם, השיטה הנוכחית איננה תואמת את עלות השירות מול צורכי האוכלוסייה והביקוש הגובר, מכיוון שהיא מתגמלת בהתאם למספר המשתתפים שנוכחים בפעילות, ולא עבור הפעלת המרכז. בסוף כל פעילות נדרש מנהל המרכז החברתי למלא דף נוכחות, והמקום מתוקצב בהתאם לכמות המשתתפים. הבעיה היא שגם להפעלת מרכז עבור עשרה משתתפים יש עלויות שוטפות. עלות הפעלת המרכזים יקרה יותר מהסכומים שמועברים לעמותה ממשרד הבריאות, ובשורה התחתונה העמותה מפסידה מדי שנה קרוב ל־5 מיליון שקלים על הפעלת המרכזים.
באנוש מספרים השבוע שהעמותה מתריעה על הבעייתיות שבשיטת התגמול הזו כבר משנת 2008. לדבריהם, משרד הבריאות הוא שדרש מהעמותה, כתנאי לבחינה מחדש של שיטת התגמול, את סגירתם של 12 המרכזים החברתיים. השבוע הייתה אמורה להתקיים ישיבה של אנשי עמותת אנוש עם אנשי משרד הבריאות בנושא תקצוב המרכזים, אך ברגע האחרון היא נדחתה. באנוש מזהירים שאם שיטת התגמול של המשרד לא תשתנה בקרוב, הם יסגרו את כל המרכזים החברתיים ברחבי הארץ.
אין חלופות
הבחירה לסגור את המרכזים החברתיים בפריפריה נבעה מכך שמספר המשתתפים בהם קטן באופן יחסי, והפעלתם מייצרת הפסדים רבים יותר לעמותה. למועדון בערד, למשל, מגיעים בין 10 ל־15 איש, והתגמול נמוך ביחס להוצאות שנדרשות להפעלת המקום. הבעיה היא שדווקא בפריפריה, המועדונים הללו נצרכים יותר. בעוד למתמודדי נפש במרכז הארץ יש מגוון של אלטרנטיבות לשעות הפנאי, ומרכזים חברתיים נוספים שמופעלים על ידי חברות ועמותות שונות, בפריפריה נאלצים המתמודדים להסתפק באפשרויות מצומצמות, שעם סגירת המרכזים יצטמצמו עוד יותר.
רותי אייזקס, עובדת סוציאלית תושבת ערד, מגיעה למועדון של אנוש בעיר במסגרת תפקידה כמדריכה שיקומית של מתמודדי נפש מטעם חברת השיקום “חץ". אייזקס מספרת על מתמודד נפש שהיא מדריכה, שמגיע למועדון שלוש פעמים בשבוע. “זה הדבר המשמעותי היחידי שהוא עושה במהלך השבוע, ולכן זה כל כך בעייתי שהמקום הזה ייסגר. הציעו עכשיו למטופלים לנסוע למועדון של אנוש בבאר־שבע, אבל למרות שהמועדון הוא בית שני עבורם, אני לא מאמינה שמישהו מהם ייסע. סגירת המועדון תהיה עוול עבור האנשים הללו".
שאלתי את אונית, סימונה וסייפן אם הם ייסעו למועדון של אנוש בבאר־שבע לאחר שהמועדון בערד ייסגר. אונית אומרת שאולי תיסע פעם בשבוע באוטובוס אבל לא יותר, ובשאר הזמן תישאר בבית. סייפן מסופק מאוד אם ייסע למועדון בעיר אחרת. “גם אם אסע, זה יהיה פעם בשבוע, וזהו". סימונה טוענת שאף אחד מחבריה הפוקדים את המועדון לא ייסע מחוץ לערד בשביל הפעילות. “אני מכירה טוב את החברים. גם היום, כשמארגנים נסיעה לסרט לבאר־שבע הם לא באים. גם אני לא אחת שאסע מחוץ לעיר. לא יודעת מה אעשה, אסתובב ברחובות. היו צריכים להתחשב בנו ולשאול אותנו לפני שהחליטו לסגור לנו את המועדון".
ממשרד הבריאות נמסר: "המשרד רואה חשיבות רבה במתן שירותי שיקום בתחום בריאות הנפש ברחבי הארץ ובכלל זה גם בפריפריה, תוך הקצאת תקציב של כמליארד ש"ח בשנה לתחום השיקום. בעקבות בקשת עמותת אנוש לבחינת תמחור השירותים נערכה עימם פגישה והחל איסוף נתונים כדי שיהיה ניתן להבין את הצרכים ודרכי הפתרון המתאימים. ככל שיתגלה פער שנדרש לתקנו, הדבר יוסדר באופן שיוויוני מול ספקי השירות הרלוונטים".
