משטרים פוליטיים נשענים על שני יסודות: לגיטימיות וכוח פיזי אלים. כשאחד מהם חסר, המשטר נתון בסכנת התמוטטות.
"לגיטימיות" משמעותה שהכפופים למשטר מסכימים שיש לו זכות להורות להם מה לעשות. במדינה המודרנית, אזרחים מסכימים בדרך כלל לשלם מיסים, לציית לחוקים ולנציגי המדינה, ולהיענות להוראות השעה של הממשל בלי שיש צורך לאכוף עליהם בכוח את הציות. מקור הלגיטימיות משתנה בין מדינה למדינה ובין משטר למשטר. במונרכיה האבסולוטית המלך אוחז בלגיטימיות משום שנבחר בידי הא־ל; בדמוקרטיה, הלגיטימיות שאובה מההליך הדמוקרטי, שחברי הזרוע המחוקקת, המבצעת ולעיתים השופטת ממונים באמצעותו.
עם זאת, שום משטר אינו סומך רק על הלגיטימיות שלו בעיני אזרחיו. תמיד יהיו מי שלא יראו בו לגיטימי, מסיבות פוליטיות או אחרות. עבריינים אינם מצייתים לחוק או מכבדים את מוסדות המדינה מסיבותיהם שלהם, וגם אנשים נורמטיבים עלולים להפר את החוק כשהדבר נוח להם או בחמת זעם (לבדם או כחלק מהמון זועם). לצד הלגיטימיות, לפיכך, תמיד נמצא גם האיום בכוח פיזי אלים. שוטר יכול לעצור אתכם, ואפילו לירות בכם אם תנסו לפרוץ לכנסת. למדינה יש משאבים וכלים לכפות את רצונה עליכם אם הדבר יידרש.
משטרים המתמודדים עם גל הפגנות או התקוממות עממית תלויים ביכולתם להפעיל כוח אלים כדי לפזר את המפגינים ולהחזיק בשלטון. ללא כוחות הביטחון, שרים וראשי מדינה הם רק בני אדם; הם עצמם עלולים ליפול קורבן להמון, ובכל מקרה איש לא ייאלץ לציית להם. משטר שאיבד את תמיכת כוחות הביטחון מול התקוממות עממית – ימיו ספורים. לכן מדינות, בעיקר לא דמוקרטיות, משתדלות לשמור על נאמנות כוחות הביטחון שלהן.
אבל מה זה אומר, ״לשמור על נאמנות״? לכאורה, בכל מדינה הצבא נאמן למדינה. צה״ל נאמן למדינת ישראל, כפוף לקבינט ומחויב להגן על ריבונות המדינה. אבל למשטרים שמתמודדים עם התקוממות עממית זה לא מספיק. ראו לדוגמה את מצרים: כשלפני יותר מעשור יצאו המפגינים נגד הנשיא חוסני מובארק, ודרשו את הדחתו, הצבא הבין שהשליט איבד את תמיכת העם ואת תמיכת ארה״ב, והחליט להדיח אותו.
הצבא הכסוף
משטרים שומרים על נאמנות הצבא בראש ובראשונה באמצעות הטבות כלכליות – בעיקר למפקדים הבכירים. הכנסתם של המפקדים, הם יודעים, עלולה להשתנות מאוד אם המשטר יתערער או ייפול. מצד שני, הטבות יתר עלולות לעודד שחיתות ואי יעילות – ובסופו של דבר גם לסכן את המשטר עצמו: למה שהצבא ישמר את הדרג האזרחי שמשחד אותו, ולא פשוט ישתלט בעצמו על המדינה?
הצבא הירוק
גל ההפגנות המתחולל כיום באיראן יוצא נגד המשטר התיאוקרטי של האייתוללות, וכמו במצרים הצבא הסדיר נאמן לאיראן, לא לאייתוללות; למה שלא ידיח אותם? התשובה היא שבאיראן האייתוללות אינם נשענים רק על הצבא הסדיר. במקביל לצבא הסדיר יש ארגון צבאי נוסף, שגם הוא כולל זרוע ים, אוויר ויבשה: משמרות המהפכה.
לפי החוקה האיראנית, כשמם כן הם: מטרתם ״לשמור על המהפכה״, כלומר על המשטר התיאוקרטי שעלה לשלטון באיראן במהפכה האסלאמית. נאמנותם של המשמרות מובטחת באמצעות אינדוקטרינציה דתית ואידיאולוגית נמרצת, לצד מנגנוני פיקוח הדוקים שכפופים ישירות למנהיג העליון, וכמובן מערכת פיצויים כלכלית. המשמרות הם צבא אידיאולוגי המחויב למנהיג העליון, ולו לבדו. גם אם הצבא הסדיר האיראני יתמוך במפגינים, משמרות המהפכה יגנו על האייתוללות.
הצבא האדום
בסין ראשי הצבא הם חברי המפלגה הקומוניסטית, והם כפופים להנהגת המפלגה. צבא השחרור העממי אינו ארגון מדינתי לחלוטין אלא ארגון מפלגתי, שמפקדיו הבכירים נאמנים למפלגה הקומוניסטית. הצבא כולו כפוף גם לוועדה הצבאית המרכזית של המדינה וגם לוועדה הצבאית המרכזית של המפלגה. שי ג׳ינפינג, המזכיר הכללי של המפלגה ונשיא סין, הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים (וכמובן יו״ר שתי הוועדות הצבאיות). המטרה של הכפילויות האלו היא להבטיח את הנאמנות של הצבא למשטר, ולא למדינה בכללה ולעם כולו.
